השבוע נציין כולנו את תשעה באב, יום חורבנו של בית המקדש. בית המקדש השני חרב בגלל מלחמת אחים.
אלי דלל סגן ומ"מ ראש העיר הממונה על התשתיות, תחבורה, תעשיה ומסחר.
לכל אורך ההיסטוריה, כאשר היינו מאוחדים, הצלחנו מול כל אתגר ומול כל מכשול. כאשר היינו מפולגים, ספגנו את הקשות במפלותינו.
לצערי הרב, מדינת ישראל מגיעה השנה לתשעה באב – מפולגת, שסועה, עם שנאת חינם וגם עייפה, אחרי שלוש מערכות בחירות מתישות ומלבות יצרים, כאשר עולה אפשרות הזויה לבחירות רביעיות.
החודש האחרון בפרט צריך להדליק אצל כולנו נורה אדומה.
המחאות מול בית ראש הממשלה בירושלים, בתל אביב ובעוד מקומות, הביאו לאלימות פיזית – מימין ומשמאל – שבאה לידי ביטוי בהכאת מפגינים, שוטרים ואף עיתונאים, וכן אקט מקומם של ביזוי פסל המנורה מול הכנסת. ברשתות פורסמו פוסטים מסיתים ומחרידים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לטלפון של השר צחי הנגבי נשלחו איומים מפורשים לפגיעה בו.
הגיע הזמן לעצור את האלימות!
אנו אזרחים בני חורין במשטר דמוקרטי, שבו כל אדם זכאי למחות ולהביע את דעתו ללא מורא ופחד, לעיתים עד כדי חריקת שיניים . אולם, לצד חופש הביטוי, אסור לנו להשלים עם כל סוג של אלימות. מקרים אלימים חייבים להיות מטופלים ביד קשה על ידי רשויות אכיפת החוק.
"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל", אמר יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון, בנאומו האחרון בטרם נרצח לפני כ-25 שנים על ידי יהודי בן עמנו.
תושבי נתניה, אנו נמצאים בתקופה לא פשוטה של התמודדות מול אויב משותף: נגיף הקורונה, שאינו מבחין בין מגזרים ודעות פוליטיות.
רק אם נשמור כולנו על הנחיות משרד הבריאות ונקפיד על היגיינה, עטיית מסכות ועל שמירת מרחק בהפגנות ובהתקהלויות – נוכל לו. הנגיף דורש מאיתנו בעקיפין לשוב לערכים של ערבות הדדית, אחדות ודאגה לזולת.
כאשר אני כותב את הדברים, אני נזכר באמירה של מנחם מגין, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, בישיבת ממשלה בשנת 1982: "אחרי מותי, אני מקווה שאזכר מעל לכול כמי שמנע מלחמת אחים – זה חשוב בעיניי יותר מהפיקוד על המחתרת, מראשות הממשלה, מחוזה השלום ומחוק רמת הגולן".
בגין התכוון להוראתו כמפקד האצ"ל לא להגיב לירי של צה"ל על אוניית אלטלנה בשנת 1948, חודש בלבד לאחר הקמת המדינה, בהסבירו כי "לא ירים איש יהודי יד על אחיו".
הבה נישמע לו ונלמד מההיסטוריה שלנו.
כוחנו באחדותנו!
