בניית חוסן רגשי – מאיפה ואיך מתחילים?

אמיתיי דוידזון טבת, פסיכותרפיסט, מרצה ומנחה סדנאות להתפתחות, חוסן ואיבוד הבושה, ומתקשר באמצעות מילים.

"אני אלוף העולם בליפול
ולקום כמו גדול
את תראי, כמו עוף חול
אני נשרף, אבל בוחר בכל יום להמשיך לחיות
אני אלוף העולם בלרצות
לפחות לנסות
את תראי, איך בסוף
אחרי ההפסדים הניצחון הרבה יותר מתוק
אני אלוף העולם"

חנן בן ארי ניסח "חוסן רגשי" בצורה מדויקת.

זו היכולת לקום אחרי שנפלנו, כל פעם מחדש. האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA) מדגישה שלהבדיל ממה שחושבים הרבה פעמים לא מדובר ב"מתת אל" שיש למעטים אלא "שריר" שכולנו יכולים לתרגל ולחזק בתוכנו. זהו צירוף של מחשבות, התנהגויות ופעולות שניתן ללמד כל אדם.

האירוניה היא שדווקא אלו אותם אירועים קשים שנעבור בחיינו: מחלות, מלחמות, מוות של יקרים לנו וכדומה, הם שיעזרו לנו לפתח את החוסן הרגשי בתוכנו.

כולנו עוברים אירועים מטלטלים בימים אלו, יש מי שנמצאים ישירות בתוך הסיטואציות ויש שנחשפים דרך כלי התקשורת, אבל זה משפיע על כולם. מה שמשתנה בין אחד לשני היא התגובה שלנו לאירועים. כל אחד יגיב אחרת וחשוב לזכור שאין פה תגובה נכונה אחת.

כאשר אנו חווים חוויה רגשית כל כך עוצמתית המערכת הרגשית -עצבית שלנו מתארגנת מולה על מנת להחזיר לנו את תחושת השליטה במציאות. לא ניתן לשרוד לאורך זמן בתחושת אי ודאות וחוסר שליטה כל כך עוצמתיים. ולכן כל אחת ואחד מנסים לייצר לעצמם התנהגות שתשמור עליהם בזמן כזה.

יש שימצאו עצמם צורכים כמה שיותר מידע כדי לשלוט במה שקורה לתפיסתם וכך להרגיש "על זה". יש שינתבו את האנרגיה הפנימית לעשייה: בהתנדבות, בעבודה, במתן מענה כזה או אחר, יש שימצאו עצמם מנותקים בכוונה מכל מה שקורה. לא נכנסים לרשתות החברתיות או מתעדכנים בחדשות במטרה לא להציף ולשמור על עצמם מוגנים. אחרים יכולים להישאב לתוך לופ מחשבתי חוזר ונשנה של מחשבות לגבי המצב ותסריטים עתידיים לגבי שעלול לקרות, במטרה "להכין עצמם לבאות". ויש שיסיתו את תשומת הלב לכל מה שיכול לטשטש ולהקהות את החוויה הרגשית שבתוכם תוך שימוש כל חומר משנה תודעה מסיגריות, אלכוהול ועד חומרים ופעולות אחרות.

על מנת לפתח חוסן רגשי נדרשת בראש ובראשונה עצירה מחשבתית-רגשית. עצירה רגשית וזיהוי של "מה שלומי ברגע זה?"

היכולת שלנו לפתח חוסן רגשי יכולה להתקיים מתוך זיהוי של המצב הרגשי בו אנו נמצאים. אחרת נמשיך לפעול "על אוטומט" כשבפנים ישנה חוויה רגשית שמנהלת אותנו ועלולה להתעצם ולגדול כל עוד לא תקבל מקום. לדוגמא אני רואה חדשות ולא ישנה כבר כמה ימים רצוף, כדי להרגיש בשליטה. אבל לא עצרתי להבין שבפנים אני מפוחדת. ואז? אני חסרת שקט, חסרת סובלנות, מתפרצת בלי סיבה או אולי הפוך, אני דואגת ומתכנסת פנימה ולא מצליחה לתקשר. וכל זה בזמן שאני מספרת לעצמי שצריכת החדשות האינסופית מרגיעה אותי כשלמעשה מתחת ישנו רגש שלא קיבל ביטוי.

ולכן, נתחיל לשאול את עצמנו: "מה שלומך ברגע זה?". לא תמיד התשובה תעלה מעצמה ופה יש אופציות נוספות להעלות את החוויה הרגשית דרך כתיבה, ציור, טיול בטבע, פעילות גופנית, מדיטציה, תפילה ועוד. כל שיאפשר לנו רגע להפסיק את המיקוד בחוץ ולהתכנס פנימה לעולמנו הרגשי.

בשלב הבא כדי לפתח חוסן חשוב להבין שמרגע שזיהינו מה אנחנו מרגישים, כעת זו התנועה קדימה שחשובה. החזרת השליטה גם באמצעות פעולה קטנה ככל שתהיה היא זו שמחברת אותנו לתחושת מסוגלות בתוכנו ויכולת להתמודד עם המציאות המורכבת.

נשאל את עצמנו: "מה יעזור לך ברגע זה?" כאשר אין יומרה לפתור את כל מה שמכאיב לנו (הלוואי והיה אפשרי) אלא לתת מענה קטן ככל הניתן שיוכל לקדם אותנו עוד צעד אחד קדימה.

זו יכולה להיות הבחירה לקום בבוקר ולצאת מהמיטה, אחרי שלא הצלחתי לעשות את זה אתמול. הבחירה להתקלח, לצחצח שיניים. הבחירה להחליף בגדים ולא להישאר עם פיג'מה כל היום. לשלוח וואטפ ולשאול לשלומה של חברה שאתמול לא הרגישה טוב או לכתוב תגובה לכתבה שאני לא מסכים איתה. כל פעולה שתחזק בי את תחושת הבחירה "הנה, אני מגיבה ולא שותקת", "הצלחתי לצאת מהמיטה", "התעניינתי ושאלתי לשלומו" מגדילה בנו את החוסן הרגשי. בפועל, אני בוחר איך להגיב למציאות ולא המציאות היא זו ששולטת בי.

בשלב הבא ננסה להביא חמלה עצמית ע"פ מודל תרגול חמלה עצמית של ד"ר קריסטין נוף ונאמר "אני עושה את הכי טוב שאני יכול/ה ברגע זה" כי בדיוק המציאות. אולי בעוד שעה, יום, שבוע מעכשיו נוכל לעשות ולפעול טוב יותר. אבל ברגע זה ממש, זה הכי טוב שאני מסוגל/ת ועלי לחמול על עצמי ולכבד אותי. זהו חלק מהותי בבניית החוסן הנפשי.

רבים מאיתנו מרגישים עכשיו ברמה כזו ואחרת את "אשמת הניצול/השורד" שמפעילה אצלנו רגשות אשם על כך שאנו לא עושים מספיק ויש כל כך הרבה איך לתרום ולעזור. וזה נכון. רק חשוב להבין שתחושת האשמה אינה מאפשרת לנו לאורך זמן לפתח חוסן רגשי ויותר מכך גם לא באמת לתרום ולסייע.

אותה הזמנה לפגוש את תחושת האשמה, אפרופו "מה שלומך ברגע זה" ולהבין שכרגע מה שאתה יכול לעשות קטן ככל שיהיה זה עדיין הכי טוב שלך ברגע זה, תקדם אותך לפעולות נוספות בהמשך הרבה יותר מכל תחושת אשמה שהיא.

בשלב הזה נראה שהכל מובן ועדיין קשה להתחיל.

אני מזכיר לכולנו את מה שפדמה צ'ודרון נזירה בודהיסטית וסופרת ידועה אומרת: "כל נשימה היא הזדמנות חדשה" ובמקרה של חוסן רגשי נאמר שכל נשימה היא הזדמנות חדשה לשאול מה שלומנו ומשם להתקדם צעד קטן אחרי צעד.

תמונה ראשית: אמיתיי דוידזון טבת_צילום-ערן אבן