מפגש נשים ראשון מסוגו בצפון העיר נתניה הפגיש נשים מעולמות שונים לערב של השראה, הקשבה וחיבור. בין תפילת נשים למדיטציה, בין עשייה למנוחה ובין הנתינה לאחרים להחלטה שגם לנו מותר לשים את עצמנו במקום חשוב – נוצר מרחב נשי משותף, כחלק מתהליך רחב יותר של חיבור וחיזוק הקהילה בצפון העיר.
חילונית או דתייה, צעירה או מבוגרת, אשת קריירה, אמא, מנהלת, עצמאית או שכירה – אישה היא תמיד אישה.
אנחנו מגיעות מרקעים שונים, מחזיקות באמונות ובתפיסות עולם שונות ומנהלות אורחות חיים שונים, אבל מתחת לכל ההגדרות יש לא מעט שאלות משותפות: איך אנחנו משלבות בין כל התפקידים בחיינו? איפה אנחנו בתוך המרוץ היומיומי? מה נותן לנו כוח ומה מרוקן אותנו? והאם בתוך כל הנתינה לאחרים אנחנו זוכרות שגם לנו מותר לעצור, לנשום, לבחור ולתת מקום לעצמנו?
השאלות האלה עמדו במרכזו של מפגש נשים ראשון מסוגו שהתקיים במרכז הקהילתי סוקולוב בצפון נתניה, תחת הכותרת “בשנה החדשה כותבת את עצמי מחדש”. הערב נועד גם להפגיש נשים שאולי לא היו נפגשות בדרך אחרת, לחבר בין עולמות וליצור נדבך נוסף בתהליך של חיזוק תחושת השייכות והחיבור בקהילת צפון העיר.
חמש נשים, חמישה עולמות – שיחה אחת
במרכז הערב התקיים פאנל נשי מגוון. כל אחת ממשתתפותיו הגיעה מעולם אחר והביאה איתה ניסיון, תפיסת עולם וסיפור חיים משלה.
ברכה נאור, מנהלת המרכזים הקהילתיים בצפון נתניה – סוקולוב ואח”י, מטעם עמותת רגעים, הביאה את נקודת המבט הקהילתית ואת ההיכרות הקרובה עם התושבות, המשפחות והצרכים שעולים מן השטח.
ג’וליאנה בן אברהם, חברת מועצת העיר נתניה ויועצת ארגונית, הביאה את החיבור שבין ניסיונה המקצועי בהובלת תהליכים לבין העשייה הציבורית והקהילתית.
ד”ר עליזה לביא, חברת כנסת לשעבר שכיהנה כיו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, חוקרת, סופרת, יזמת חברתית ואשת ציבור, הביאה עמה ניסיון ציבורי רב שנים וקול העוסק במקומן של נשים בחברה וביכולת ליצור גשרים בין קבוצות ועולמות שונים.
אסנת אבישר, מורה למתמטיקה, רואת חשבון, מרצה ומשוררת ומחברת הספר “מתוך הנפש פנימה”, הביאה אל הפאנל חיבור בין חשיבה, יצירה, התבוננות ועולם הנפש.
אביגל צ’פניק ספוז’ניקוב, אלמנתו של רס”ם במיל’ ולרי צ’פניק ז”ל, אם לשני ילדים ובעלת עסק, הביאה אל הבמה סיפור אישי של התמודדות, כוחות והבחירה להמשיך קדימה.
דווקא ההבדלים בין הנשים הפכו לאחד הכוחות של הערב. לא היה ניסיון ליצור קול נשי אחד ואחיד, ומתוך השוני התגלו נקודות חיבור רבות.
בין תפילת נשים למדיטציה
אחד הנושאים שעלו בפאנל היה הדרך שבה כל אישה מוצאת את המקום שמאפשר לה לעצור את המרוץ, להתכנס פנימה ולמלא מחדש את הכוחות.
השיחה נעה בין תפילת נשים למדיטציה, בין אמונה להתבוננות פנימית ובין הדרכים השונות שבהן כל אחת מוצאת שקט, משמעות וכוח. אחת מוצאת את החיבור שלה בתפילה, אחרת במדיטציה; אחת במסורת ואחרת בכמה דקות של שקט עם עצמה.
אנחנו לא צריכות לטשטש את ההבדלים בינינו כדי להתחבר. אפשר להיות שונות, לכבד את דרכה של האחרת ולגלות את האנושי והנשי המשותף לנו.
איזו אנרגיה אני מביאה איתי?
השיחה עסקה גם באנרגיה שאישה מביאה איתה לבית, למשפחה, לעבודה, לחברות ולקהילה. נשים רגילות פעמים רבות להיות אלה שמחזיקות, מארגנות, דואגות, מקשיבות ורואות את כולם, אבל בתוך כל הנתינה עלתה השאלה כמה מהאנרגיה שלנו אנחנו משאירות גם לעצמנו.
אנחנו רגילות לדבר על ניהול זמן, אבל לא פחות חשוב ללמוד לנהל את האנרגיה שלנו. לפני שאומרים “כן” לעוד משימה, בקשה או מחויבות, אפשר לעצור ולשאול לא רק “האם יש לי זמן לזה?”, אלא גם “האם יש לי אנרגיה לזה?”. ובסופו של יום: מה מילא אותי היום, ומה רוקן אותי?
“גם לך מותר”
מתוך השיח עלתה תובנה פשוטה: גם לך מותר.
מותר לך לעצור, לבקש עזרה, להתפלל או לעשות מדיטציה, להציב גבול, לבחור במה שממלא אותך ולפעמים לשים גם את עצמך במקום חשוב בסדר העדיפויות.
זו אינה קריאה להפסיק לתת לאחרים, אלא ההבנה שכדי שנוכל להמשיך לתת, להוביל, לעבוד, לגדל משפחה, ליצור ולהיות חלק משמעותי מהקהילה – אנחנו צריכות לדעת גם למלא את המצברים של עצמנו.
מחברות נשים – מחברות קהילה
מאחורי המפגש עומדת גם מטרה קהילתית רחבה יותר. יחד עם ברכה נאור וצוות המרכז הקהילתי, פועלת ג’וליאנה בן אברהם לקידום תהליך של חיבור מחדש וחיזוק קהילת צפון העיר – יצירת הזדמנויות למפגש, היכרות, שותפות ויוזמות שצומחות מתוך הקהילה עצמה.
ג׳וליאני בן אברהם ל״השבוע בנתניה״: “כיועצת ארגונית למדתי ששינוי משמעותי מתחיל קודם כול בהקשבה. צריך להכיר את האנשים, להבין את הצרכים, לזהות את הכוחות שכבר קיימים ולחבר ביניהם. כחברת מועצת העיר חשוב לי להביא את אותה תפיסה גם לעשייה הציבורית. לא לבנות קהילה עבור התושבים, אלא ליצור יחד איתם קהילה מחוברת, מעורבת וחמה.”
המטרה היא שהתושבות והתושבים לא יהיו רק קהל שמגיע לפעילות, אלא שותפים: שיביאו רעיונות, ייזמו, יכירו זה את זה וירגישו שהמרכז הקהילתי והקהילה שסביבו הם מקום ששייך גם להם.
אישה מבינה אישה
אולי זה היה המסר שחיבר בין חלקי הערב: אישה יכולה להבין אישה אחרת גם כשהן שונות מאוד זו מזו.
אנחנו לא חייבות להגיע מאותו בית, להחזיק באותה השקפת עולם או לבחור באותו אורח חיים כדי להבין את הצורך של האחרת בהקשבה, בחיבור, בכוח ובתחושת שייכות.
החזון להמשך הוא להפוך את המפגש הראשון לנקודת התחלה, להרחיב את מעגל הנשים, ליצור מפגשים נוספים, להצמיח יוזמות מקומיות ולחבר בין עוד תושבות, משפחות ותושבים בצפון העיר.
לקראת סיום, בתוך השיח על תפילה ומדיטציה ועל הדרכים השונות שבהן כל אחת מוצאת את הכוחות שלה, התחברו המשתתפות לדאגה המשותפת לחיילות ולחיילי צה”ל ולמשפחות שמחכות להם בבית:
“כולנו יחד שולחות את תפילתנו לחיילות ולחיילי צה”ל – לכו לשלום וחזרו לשלום. שמרו על עצמכם ושובו בשלום אל המשפחות שמחכות לכם.”
המפגש הראשון בצפון העיר היה התחלה. עכשיו המטרה היא להמשיך את החיבור, לפתוח את המעגל לעוד נשים וליצור יחד קהילה חמה ומחבקת שבה כל אחת וכל אחד יכולים להרגיש שייכים
