לפני מס' שבועות ביקרתי ברומא והיה לי חשוב להגיע לשער טיטוס עם דגל ישראל – שם הבנתי שהרוח, הערכים והדבקות במטרה מנצחים כל אימפריה גם זו החזקה ביותר.
תשעה באב עבורי
תשעה באב מסמל מעל הכל עבורי את הסכנה, הסכנה שיש בהתפוררות של החברה היהודית, הסכנה שיש בשכחת ההיסטוריה, הסכנה שיש בחוסר היכולת של היהודי להגן על עצמו בכוחות עצמו ללא תלות באף גורם אחר. גם היום כשיש קריאות של מדיניות אחרות לחסל את העם היהודי היושב בארצו, עלינו לזכור מהיכן באנו ולאן הגענו ובייחוד על מה עלינו לשמור מכל משמר.
ביום זה אנו מייחדים זיכרון לעיר הבירה הנצחית ירושלים ואת מה שקרה מאז חורבנה, אבל בשום אופן אסור לנו לשכוח את מקום הנצחון של אויבנו – רומא. להפנים ולהעמיק את מאות ואלפי שנים שזיכרונה של ירושלים החזיק תקווה של עם שלם, שחלם לשוב לציון כאשר תפילת היהודי מסתפקת אפילו במראה פשוט: "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים".
לא שוכחים את רומא
לפני מס' שבועות ביקרתי ברומא, ועוד לפני הטיסה חשבתי רק על דבר אחד: אני חייב להגיע לשער טיטוס. שער טיטוס נבנה בשנת 71 לספירה הנוצרית, ורואים בו את הקיסר אספסיינוס וטיטוס בנו, השער נבנה לזכר ניצחון הרומאים על היהודים וחורבן בית המקדש. יש בו תבליט מחריד ומשפיל שבו רואים את בני עמנו כעבדים הנושאים עימם את כלי המקדש, רק כדי לקבל מושג להיקף הביזה, כספי השלל היו הבסיס לבניית הקוליסאום המפורסם של רומא, הנמצא מרחק הליכה משער הנצחון של טיטוס. כל הדמויות החקוקות בשני צדי הקשת פונות לכיוון מערב, כשאחוריהן למזרח. כלומר הכיוון הוא מארץ ישראל החרבה לרומא המנצחת.
הכרזת העצמאות – ויהודי רומא.
כשהגעתי למקום סיפר לי מדריך הטיולים שמנהג עתיק של יהודי רומא היה להימנע לעבור תחת השער של טיטוס. צריך לזכור שיהודי רומא הם שורשיים ביותר במקום שכן יש עדויות על הימצאותם ברומא עוד מתקופת החשמונאיים כאשר משלחת ששלח יהודה המכבי בשנת 161 לפני הספירה לסנאט הרומי ביקשה לכרות ברית הגנה הדדית.
לכן לא פלא שכשנשמעה החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, הביאה עימה לפרץ ענק של גאווה יהודית אל מול היסטוריה ארוכת שנים של סבל ואפליה בוודאי על רקע פצעי השואה וחוקי הגזע של המשטר הפשיסטי של מוסיליני ובני בריתם הנאצים.
וכך בעת ההכרזה הגיעו המוני יהודים לשער טיטוס וביצעו צעידה הפוכה במקום ללכת בכיוון השער ממזרח למערב הם עשו את הדרך ההפוכה והלכו מזרחה עם הפנים לארץ ישראל. רבה של רומא, דוד פרטו זצ"ל, אסף את הקהילה היהודית, תוך קריאת מזמור קל"ז בתהלים: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל" השיא הגיע כאשר הרב קרא את הפסוק מתוך הפרק: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". ואז סיימו הנוכחים בשירת התקווה מרגשת ומלכדת.
שער טיטוס ואני
כשהגעתי לשער טיטוס היה לי ברור שהנפת הדגל הפרטית שלי תהיה לא פחות היסטורית מבחינתי, כבן למשפחת עולים מתוניסיה, ששרשרת הדורות הציבה אותי לחיות בקשר בל ינותק כיהודי גאה שגר בארץ ישראל, ששירת בצבא העם, כנבחר ציבור בעיר הולדתי נתניה, הבנתי שזה חובה שלי להראות לטיטוס שאולי יש לו שער ניצחון מתפורר על שחירב את בית המקדש, אבל אנחנו עם הנצח, עם הרוח לא חושש מהדרך הארוכה אלא מחבק אותה. וכיום עמנו מיישם את תקוות ותפילת הדורות לבורא עולם, כשאנו רואים את הדרך לבניית עמנו בארצנו: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.
עם ישראל חי!
הכותב: אבי סלמה, מנהל נציגות של הבנק השוויצרי HYPOSWISS. משמש בהתנדבות כחבר מועצת עיריית נתניה, יו"ר דירקטוריון ח.ל.ת החברה הכלכלית של נתניה.
