בהתייחס לשני מקרי הרצח שאירעו בעירנו בשבועות האחרונים, נזעקנו כמו כולם לעומק הבעיה הזו רציחת נשים על ידי בני זוגן, הינה הרס לכל המשפחה.
אנגווץ וואסה נרצחה השבוע , החשוד ברצח הוא בעלה של אנגווץ , שוטר בן 24 .
שחודשים לפני מקרה הרצח פרסם על דף הפייסבוק שלה "בלעדייך אין העולם יכול להתקיים" בברכתו ליום הולדתה.
לפי החשדות השוטר ירה כדור בראשה של המנוחה ברחוב נחום בנתניה והתקשר לדווח למשטרה.
וואסה עבדה בבית הספר שפירא ורילגר בנתניה.
מקרה הרצח הנוסף שהדהים את נתניה, בו נרצחה עליזה שפק על ידי בעלה יצחק שפק. ד"ר וייל טוענת כי רצח נשים נפוץ יותר בזמן שהאישה רוצה להיפרד. "ממקרים שחקרתי, ידוע שאם אישה מתלוננת במשטרה אז הסיכוי שלה להירצח עולה פי מאות והיא יודעת את זה, מאחר והגבר רוצה להתנקם באישה."
ד"ר שלווה וייל, מומחית לרצח נשים בעולם, חוקרת ראשית באוניברסיטה העברית, יו"ר של האיחוד האירופאי מ30 מדינות באירופה. ועורכת ספר בנושא רצח נשים. היא החלה את מחקריה מרצח נשים אתיופיות בישראל.
שוחחנו עמה לשיחה אחרי מקרי הרצח בעיר, ד"ר שלווה טוענת שרצח נשים זו תופעה מחרידה שכמעט ולא קורית הפוך. זה בגלל שנאת נשים ולא תמיד ע"י בן הזוג הרשמי אך לפי הנתונים העולמיים הגלובליים , רוב המקרים של רצח נשים הם ע"י בן הזוג . בממוצע, המקרה ההפוך בו אישה רוצחת את הגבר קורה רק אחת לשנה וזאת לאחר התעללות מתמשכת מצד הגבר באישה.
ואם נחזור לנושא המדובר- רצח נשים, לטענת ד"ר וייל בהרבה מהמקרים סיבת הרצח היא קנאה. "אנחנו רואים דפוסים אתניים שונים, האוכלוסייה הישראלית מתחלקת לכמה קבוצות. הכול מתחיל מזה שהגברים מקנאים בנשותיהן, בהצלחותיהן, בשכרן ופתאום הם מדמיינים את הנשים שלהם שיוצאות לעבוד שמא גם עלולות לנהל רומן."
לטענתה של ד"ר וייל, הרצח שקרה בנתניה מהשבוע האחרון, זה דפוס יוצא דופן מפאת גילו הצעיר של הרוצח. הסיטואציה לא רגילה מאחר וישנו פער גילאי בין הרוצח לנרצחת. הגבר רוצה את השליטה לפי התפיסה הפטריארכלית ויש סיכוי שהנרצחת לא אפשרה לו לשלוט על חייה מאחר ויצאה לעבודה. אז זה מקרה שהוא יוצא דופן גם בגלל שמדובר במקרה ירייה, ישנם מקרים של נוספים בעדה האתיופית של רצח נשים בירי. אך המקרים הנפוצים יותר בעדה זו הם רצח נשים דרך דקירה. במקרה שהיה בנתניה אני מבינים שמדובר בהתעללות מקדמת מאחר והיו סימנים בגופה, ולכן הכתובת הייתה על הקיר. על אף שהשכנים טענו שמדובר בזוג מאוד נחמד ושקט, הם לא שמעו דבר אך ברור שהייתה התעללות מקדמת מאחר והיו סימנים על גופה. עוד טוענת ד"ר וייל שישנו דפוס שהוא מאוד תדיר בקרב יוצאי אתיופיה שבדרך כלל, הבעל הרוצח הוא רוצה לפגוע בעצמו מיד לאחר הרציחה ולעתים אף מתאבד. ולכן התקשורת הייתה מופתעת כאשר הרוצח הודה במעשיו מיד לאחר מעשיו ולא פגע בעצמו פיזית, אבל עצם הודאתו הייתה מעין "התאבדות".
לדברי ד"ר וייל, משנת 2005 עד 2008, היו כמעט שליש מכל המקרים בישראל, כולל אוכלוסיות המיעוטים, רצח בקרב יוצאי אתיופיה. ד"ר וייל: " אני חוקרת 40 שנה יוצאי אתיופיה, אני הייתי נשיאת אגודת לחקר יהדות אתיופיה החל משנת 2002, הייתי שנים רבות בהתנדבות נשיאת האגודה הזאת. ופרסמתי המון מאמרים על אתיופיה ועל יוצאי אתיופיה בישראל. וגם פרסמתי על נשים אתיופיות ובשלב מסוים משרד הקליטה הזמין אצלי מחקר על נשים נרצחות בקרב העדה בגלל שזה נהפך לתופעה בין אותן שנים 2005- 2008."
כתוצאה מעבודתה ומעבודת המשרדים הממשלתיים והתגייסות של העדה למנוע את התופעה, זה ירד משמעותית. בשנים האחרונות ישנם רק כמה מקרים בודדים והיום לא כל רצח נשים הוא בעדה האתיופית. מה שנמצא בעלייה היום זה במגזר הערבי, מה שנקרא רצח על "כבוד המשפחה". השנה היו מקרים במגזר הערבי, כאשר האישה נרצחה בגלל שהיא אישה ומאחר ובגדה בשם המשפחה.
ד"ר וייל מסכמת: "רצח נשים זה המקרה הכי קיצוני של אלימות בתוך המשפחה. יש נשים שסובלות יום יום מאלימות פיזית, נמצא שברוב המקרים 90 אחוזים או יותר, נשים סובלות מאלימות כל חיי הנישואין שלהם."
