במדינת ישראל, בניגוד למרבית מדינות העולם, חברי מועצה אינם זכאים לתגמול על עבודתם הציבורית; אחת התוצאות היא שחיקה מוקדמת, בריחה של רבים וטובים ושימור "בינוניות" מובנית.
החלטתו המפתיעה של חבר המועצה המוערך, רפי ימין, עמיתי למועצת העיר, לפרוש מן הפוליטיקה המקומית, העלתה שוב, ביתר שאת, את השאלות הנוקבות סביב הצורך לתת תגמול כספי כלשהו לחברי מועצות של רשויות מקומיות. הכול מתוך מטרה להגביר את המחויבות שלהם לביצוע התפקיד. כך נהוג בעולם, ישראל נוהגת אחרת.
קיימים ויכוחים סביב השאלה האם "פוליטיקה היא מקצוע"; מה שבטוח על פי המבנה הקיים היום ברשויות המקומיות, מדובר בלא יותר מ"תחביב", שכן מלבד ראש העיר וסגניו בשכר, כל יתר חברי מועצת העיר משרתים את התושבים בהתנדבות מלאה, על בסיס זמן פנוי – לעתים קרובות מדי – על חשבון שעות העבודה הפרטית שלהם.
מעטים יודעים זאת, אבל בראשית המאה שעברה לא היה נהוג לשלם שכר לחברי הפרלמנט הבריטי מסיבות היסטוריות, לאור זהות האנשים ששרתו בו, שהיו בני האריסטוקרטיה הבריטית. עם הרחבת זכות ההצבעה נכנסו גם נציגים שלא היו אמידים מספיק, אשר נעדרו מישיבות רבות של הפרלמנט מטעמים של פרנסה (וינסטון צ'רצ'יל נמנה עליהם בתחילת הקריירה הפוליטית שלו) או שמצאו דרך אחרת ל"ממן את עצמם" באמצעים מושחתים. מכאן החלה להתגבש ברחבי העולם התפיסה כי שכרם של נבחרי הציבור תורם לעצמאותם ולאי-תלותם.
זה לא סוד שמנגנוני הפיקוח על השלטון המקומי בישראל הם רופפים מאוד; הרשויות המקומיות בישראל מגלגלות סכומי כסף גדולים, האינטרסים הכלכליים הם רבים, והם מתנקזים בעיקר לתחום המכרזים ולתחום התכנון והבניה. נבחרי הציבור, המכהנים במועצות הערים, אמורים להיות חוד-החנית בעבודת הפיקוח על הפעולות של הרשות המקומית. בפועל, הם פועלים מעמדת נחיתות מובנית.
נתניה אומנם התברכה בהרבה מאוד חברי מועצה טובים ואיכותיים לאורך השנים; תושבים שהגיעו מטעמים אידיאולוגיים, מתוך מטרה לשרת את הציבור, אבל יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתגלו גם במהלך השנים תופעות אחרות, בהם המניע האישי היה יותר דומיננטי מן המניע הציבורי. בחרתי לנקוט כאן בלשון עדינה.
דו"ח מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת ערך השוואה בין תנאי העבודה של חברי המועצה בישראל לבין עמיתיהם במדינות הדמוקרטיות במערב כמו בריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, גרמניה וארה"ב. המחקר חשף כי חברי מועצות רשויות מקומיות בכל רחבי העולם זוכים לגמול כספי קבוע עבור השתתפות בישיבות או סכום גלובלי חודשי עבור מלוי תפקידם, בנוסף לשירותים אדמיניסטרטיביים מלאים.
חשוב לציין כי בישראל היו בעבר קריטריונים שקבעו גמול כספי על השתתפות חבר מועצה בישיבות, אולם אלה בוטלו על ידי משרד האוצר והעומד בראשו בזמנו של השר, אברהם (בייגה) שוחט. ככל שהעיר גדולה יותר, כך היקף העבודה של חבר מועצה והעומס המוטל והזמן שעליו להשקיע רק עולים.
ברגע שנבחר ציבור מקבל שכר, יכול התושב לדרוש ממנו יותר ולצפות ממנו ליותר, מה שלא תמיד מתאפשר היום, כשרבים מחברי המועצה עובדים כשכירים מחוץ לעיר.
הכותב: עו"ד אדיר בנימיני, משמש כחבר מועצת העיר נתניה; בעבר שימש כיועץ שר הפנים.
