לפני כשלושים שנה החל לפעול כפר עידוד בנתניה, המהווה בית חם ותומך לאנשים מיוחדים. מאז המקום הלך והתפתח ושוש זיסמן, מנכ"לית העמותה המנהלת אותו, מספרת על האפשרויות הנהדרות שדיירי הכפר מקבלים במסגרת המגורים בו.
בשנת 1988, כאשר מספר משפחות ייסדו את המקום העונה לשם 'כפר עידוד', החזון האופטימי שלהם תאם כנראה בדיוק את מה שקורה בכפר הזה היום. קבוצת ההורים חיפשה אז ליצור מקום שיספק מענה לילדיהם המיוחדים ויהווה עבורם בית חם, בטוח ויציב עם איכות חיים ברמה גבוהה. כיום, כשקהילת הכפר מונה כ-145 דיירים בוגרים בקשת גילאים רחבה בין 21 ל-60, וכשמסתכלים על הבתים המטופחים, השטחים הירוקים ובעיקר על החיים המלאים והמגוונים של הדיירים בו, ניתן להבין את גודל ההצלחה לה זכה המיזם.
"אצלנו יש בית חם לכולם" מספרת שוש זיסמן, מנכ"לית העמותה המנהלת את הכפר, "זהו בית שנמצא בתוך קהילה טיפולית, כשהרצון שלנו הוא לאפשר לדיירים שלנו לחיות חיים כמה שיותר מלאים. אנחנו מכווינים אותם כך שישתלבו בחברה בצורה הטובה ביותר ויהיו מעורבים בפעילויות תרבותיות שונות. אני חושבת שאפשר לתאר את המקום כמעין קיבוץ מיוחד שנותן את הכלים לאנשים שבו, כך שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם ככל שניתן. לכן הפעילויות שלנו הולכות בכיוון הזה, של לפתח את האנשים ואת הפוטנציאל שבהם".
איך זה מגיע לידי ביטוי?
"ישנו כמובן הצד התעסוקתי. אמנם בכל גווני החברה ישנם אנשים שעובדים מהבית, אך ניתן לומר שרוב האנשים יוצאים לעבודה, ולכן גם אנחנו משתדלים לספק לדיירים שלנו אפשרויות תעסוקה שיהיו מחוץ לכפר. מבין דיירי הכפר, כחמישים אחוזים ואף יותר, יוצאים בכל יום לעבוד בשוק הפתוח. יש לנו דיירים שעובדים בסלקום, אחרים עובדים בבתי אבות ויש גם כאלה שמועסקים בגני ילדים, במשתלות, במפעלים ובחברות שיווקיות. הם יוצאים בבוקר לעבודה וחווים מכך סיפוק. כעשרים אחוזים נוספים עובדים במפעלים מוגנים מחוץ לכפר ולקהילה".
איזה קריטריונים יש לתעסוקה של הדיירים?
"יש דיירים שצריכים קצת יותר תמיכות בתחום התעסוקתי, אך אנחנו לא מוותרים כלל גם במקרה שלהם על הערך שבעבודה כתפקיד משמעותי בחייו של כל אדם בוגר, ולכן יצרנו גם עבורם אפשרויות תעסוקה בכפר. אנחנו מקבלים עבודות מגורמים חיצוניים, כמו עבודות מיון, עבודות הרכבה ואריזות, כשבתוך אלה יש גם ליין עבודות של התעשייה הביטחונית בארץ, והם בהחלט תורמים גם לה. מלבד זאת, יש מוצרים שאנחנו מייצרים כאן בכפר כמו סלי פלסטיק מקושטים ומוצרים אחרים, שבעזרת הדיירים אנחנו הופכים אותם למעניינים. מעבר לכך יש גם את משתלת הכפר הידועה שאליה מגיעים הרבה אנשים ובה עובדים הדיירים".
איך נוצר החיבור בין הדיירים והחברות שמעסיקות אותם?
"אנחנו מייצרים את החיבור הזה ביניהם. למשל, ב – 11 בנובמבר אנחנו עורכים בכפר ערב מעסיקים עם כל המעסיקים וספקי העבודה ובו יכולים הדיירים להתחיל את ההשתלבות בשוק העבודה".
ואיך מתנהלים חיי החברה בכפר ופעילויות הפנאי?
"יש לנו את כל נושא התרבות בכפר, שאותו אנחנו מפתחים כל הזמן. אנחנו יוצאים עם הדיירים להצגות, לקונצרטים, לסרטים, לפעילויות בקהילה ולבתי קפה. הדברים נעשים מיוזמתנו, אך גם מיוזמתם האישית של הדיירים. מי שמתקשה יותר בדברים האלה, אנחנו מייצרים עבורו את ההזדמנויות לכך. בשבוע שעבר למשל, זכתה אחת הדיירות שלנו במקום השני בתחרות צילום שנערכה עם עמותת לוטם, המנגישה את הטבע לאנשים מיוחדים. היו לדיירת הזו עוד לפני תערוכות בגלריה והצלחות נוספות. זו דוגמא טובה לצורה שבה אנחנו מנסים לעזור לדיירים לפתח את הכישרונות והפוטנציאל שבהם. הכישרונות האלה הם שלהם ורק צריך להקשיב ולראות אותם, ולתת להם את ההזדמנות לממש ולהגשים אותם בסביבה המתאימה".
יש גם פעילויות לימודיות שמתנהלות בכפר?
"כן בהחלט. בשנה שעברה היה לנו קורס במשפטים בשיתוף המכללה בנתניה, והדיירים יכלו ללמוד בו. הרעיון הוא לאפשר לדיירים להתפתח בכל כיוון שבו ירצו, ושיוכלו להעשיר את עצמם בכל נושא. אנחנו רוצים שתהיה להם ההזדמנות להשתלב בעבודה ובחברה כדי לחיות חיים רגילים כמו שמגיע לכל אחד מאיתנו".
באיזה חוגים יכולים דיירי הכפר להשתלב?
"יש מגוון גדול מאוד של חוגים ופעילויות שונות. בין היתר חוגי אמנות, פעילויות ספורט, חבורת זמר, סדנת תיאטרון ועוד".
איך מגיעים אליכם הדיירים לכפר ומהו תהליך הקבלה שנעשה?
"הרבה מהדיירים מגיעים אלינו כשהמשפחות שלהם מחפשות עבורם איזה שהוא פיתרון שיאפשר להם הזדמנות טובה להתפתח. צורה נוספת שבה מגיעים אלינו דיירים היא דרך משרד הרווחה שמפנה אלינו אנשים. אנחנו מקבלים אנשים בגילאי 21-40 עם אבחונים הכוללים קשיים קוגניטיביים, בעיות קשב וריכוז, בעיות הסתגלות, בעיות למידה ועוד. הכול נעשה מתוך אמונה שלכולם יש זכות לחיות באופן מלא".
איך מחליטים אם הדייר מתאים?
"מעבר לראיונות ולועדות, אנחנו עושים שנת ניסיון עבור דיירים חדשים שבה הם גרים בדירה שלהם בשכירות. במשך השנה הזו יש ניסיון משני הצדדים, כדי לראות האם אנחנו יכולים לענות על צרכי הדייר וכדי שהדייר יראה האם טוב לו בכפר. אם הדברים מסתדרים, נדרש אישור משרד הרווחה ולאחר מכן המשפחה של הדייר יכולה לרכוש את הדירה. אנחנו משתדלים לעשות ככל האפשר כדי להבין ולהעריך את הסיכוי של הדייר להסתגל לחיי הכפר ולראות האם הוא יוכל להתפתח כאן בצורה הטובה ביותר".
