כשאלי לוזון ויוני רואה, גאוות העיר נתניה, כתבו והלחינו את השיר האייקוני "איזו מדינה", הם כנראה לא דמיינו עד כמה עמוק ומדויק הוא יתאר את המציאות הישראלית. אבל אנחנו, כולנו, יודעים בדיוק איזו מדינה מופלאה יש לנו, ואיזה עם מדהים אנחנו
טור אישי מאת אפרים בולמש
אנו המדינה היחידה בעולם שמתמודדת עם איומים בלתי נתפסים – אלפי רקטות, פצצות, ומאות כלי טיס בלתי מאוישים שמנסים לפגוע בנו. זו המדינה שמכל כיוון מנסים לירות עליה ולרצוח את תושביה. ובכל זאת, בתוך כל התופת הזו, ישנו נס גדול: מאות אלפי אזרחים, שנמצאים בחו"ל, מוכנים לשלם כל מחיר כדי לחזור הביתה. לחזור להתגייס למילואים, ללחימה, לצה"ל, לתוך שאון הרקטות, ופשוט לחיות כאן – עם כל הטילים, הפצצות והמלחמות.
זהו עם שנלחם כדי לחזור למקום שכל עם אחר היה בורח ממנו בבהלה. אין מדינה כזו בעולם. אין עם כזה בעולם. וטוב שאויבינו יבינו אחת ולתמיד למה "עם ישראל חי" ו"נצח ישראל לא ישקר".
למרות הכל – אנחנו עם נהדר!
העם שלנו הוא פשוט מצוין, חדור אמונה ונחישות. ודווקא בגלל זה, כואב לראות שיש בתוכנו עיתונאים, פוליטיקאים, גנרלים ופרשנים, שלא מצליחים להתעלות לגודל השעה. גם בתקופה כזו, כשהאחדות היא צו השעה, הם ממשיכים להפיץ רעל, שנאה ופילוג. השנאה האישית שלהם מעבירה אותם על דעתם, אפילו כשחיי אדם מונחים על הכף.
אני רוצה להוריד את הכובע בפני אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר, שידע לקבל החלטות היסטוריות ומוכיח כעת שהוא יודע להעריך את גודל ההחלטה האמיצה שקיבל ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, לצאת ולתקוף את איראן. ההחלטה הזו נובעת מרצון עמוק להסיר מעל עם ישראל את איום ההשמדה הגרעיני והטילים האיראניים, ואת כל ארגוני הטרור הנאציים שאיראן גידלה, חימשה ומימנה סביבנו – כמו חמאס, חיזבאללה, החות'ים ועוד.
ביבי קיבל החלטה היסטורית ואמיצה, והצליח לרתום את נשיא המעצמה החזקה בעולם למלחמת הקיום של עם ישראל. זאת בניגוד לכל הפוליטיקאים והפרשנים שטענו שביבי מרסק את היחסים עם אמריקה, ועוד אמירות רוויות בשנאה אישית. אנחנו לא שוכחים לרגע שראש הממשלה של התקופה ההירואית הזו הוא גם אותו ביבי שהיה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר. האזרחים וההיסטוריה ישפטו את ביבי בבוא העת. עד אז, אני מבקש שנתברך, ולו לזמן קצר, בנחת של אחדות, במילים טובות, ובהטמנת גרזן השנאה עמוק עמוק באדמה.
הכוח שלנו באחדות
יש לנו עם נפלא, וראוי לו שיהיו לו מנהיגים נפלאים, ולא כאלה שמזילים ריר של פילוג ושנאה אישית, כשלדעתי לא טובת העם עומדת לנגד עיניהם. העם זקוק לאחדות. החלום של איראן ומאות מיליוני אויבים ערבים סביבנו לזרוק אותנו לים – לא יצלח, רק אם נהיה מלוכדים ומאוחדים.
עם ישראל חי! וביחד, נמשיך לבנות ולשגשג.
קטע ממילות השיר "איזה מדינה" של אלי לוזון ויוני רואה (גאווה נתנייתית):
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה.
אנשים בוכים, מחירים עולים.
לשלם מיסים וגם קופת חולים.
אין כבר עבודה, הקופה ריקה,
אין ממה לחיות, סגרו את הלשכה.
בכנסת הם יושבים, עלינו הם עובדים,
לקחו החסכונות, הלכו הפיצויים.
לנו כבר נמאס, דפקו לנו עוד קנס.
גם על החלב הוסיפו את המס.
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה דורשת, כסף מבקשת.
איזו מדינה, איזו מדינה.
יש לנו שרים, רק כסף רוצים.
לא עושים דבר ורק מבטיחים
איפה השוויון, איפה החזון
איפה המוסר, איזה ביזיון.
מה אשיר לכם ומה אספר,
יש דברים רבים עליהם נוותר.
למרות הבלגן והחסרונות
את מדינתנו לדורי דורות.
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה.
