השבוע רציתי להכין לעצמי ארוחת ערב עשירה בחלבון, היה לי בבית כל מיני מצרכים שלא קשורים אחד לשני, אז פתחתי את אפליקציית ה-ChatGPT במכשיר הנייד, כתבתי איזה מצרכים יש ברשותי וביקשתי מהאלגוריתם שימצא לי מתכונים לא פחות ממעולים לארוחה המיוחלת. תוך שנייה קיבלתי רשימה של עשרות רעיונות למתכונים שלא מביישות שפים במסעדות יוקרה.
נטלי שטיין, יזמית חברתית, מנהלת שיווק ויח"צ בעמותה לחינוך בלתי-פורמלי
איזה כייף אמרתי לעצמי, כמה החיים האלה קלים ופשוטים.
יש מדפסת שמדפיסה עצמות, יש מכוניות אוטונומיות, יש דבורים ביוניות ויש שפע של פתרונות טכנולוגים שרק הולכים ומתעצמים. אבל אז באותה נשימה עלה בי חשש, שאולי מדובר בעליה וקוץ בה. וכן, הקדמה הטכנולוגית שוב הוכיחה לנו כמה קטנים אנחנו אל מול העולם הגדול. וזה מצחיק כי
דווקא היום שיש שפע אנחנו חווים הרבה יותר תסכול.
התסכול הזה צובע את הפנימיות שלנו בתדרים של כעס, עצב, חוסר שביעות רצון ולפעמים הרבה ביקורתיות ופחות חמלה עצמית. אם פעם היינו מדברים על הרגשות שלנו בכיכר העיר, היום אנחנו יותר שומרים בבטן, ואם כבר אנחנו רוצים להגיד משהו אנחנו מסתתרים מאחורי מקלדת ושם בדוי.
הכאוס החברתי שאנחנו חווים בתקופה האחרונה נובע מהבדידות האישית שכל אחד ואחת חווים בדלתיים סגורות של הנפש. כחברה בחרנו להתחבר יותר לחומר עד שהזנחנו לחלוטין את הרוח. דרך נפלאה לריפוי הפצע הנשימתי שלנו כיחידים וכחברה היא לשמח את הנפש. ואיך משמחים את הנפש בעידן שיש הכל? מאמצים עין טובה, קודם כל כלפי עצמנו.
המונח "ואהבת לרעך כמוך", מדבר על התבוננות בעין טובה. ההתבוננות היא קודם כל לאהוב את עצמך, כדי שאתה תוכל אחר כך לאהוב מישהו אחר, כמו שאתה רוצה שיאהבו אותך.
סוד הבריאה זה לאהוב את עצמנו ולחבק את המתנות וארגז הכלים הייחודי שקיבלנו עם ההגעה שלנו לעולם הזה. להיות בהודיה תמידית והבנה כי הכל מושגח מאת השם.
כולם מדברים על דמוקרטיה ואף אחד לא מדבר על אהבת חינם.
כשם שאין עלה נופל מהעץ בלי סיבה, כך גם אין ספק שהפילוג החברתי בעם בא ללמד אותנו דבר או שניים המזכיר לי סיפור יפה על הבעל שם-טוב הקדוש.
ביום חמים הלכו הבעש"ט ותלמידיו ביער בדרך למדרשה, לפתע נפל לו עלה מהעץ ונחת על הקרקע. שאל אחד התלמידים את רבו: "אם לכל מה שקורה בעולם יש השגחה פרטית, מה הסיפור של העלה הזה שנפל עכשיו?", הבעל שם טוב שהיה ידוע כאחד שהיה בקיא בשיחות עם הטבע והבריות פנה לעלה ושאל אותו, "עלה מדוע נפלת לקרקע?" העלה השיב: "לא יודע הענף התחיל לנוע ואני נפלתי". פנה הבעש"ט לענף: "ענף מדוע התחלת לנוע ולהפיל את העלה?" הענף השיב: "לא יודע, רוח חזקה באה וניערה אותי". פנה הבעש"ט לרוח: "רוח מדוע נשבת בחוזקה על הענף?" הרוח השיבה שהיא לא יודעת ושהיא קיבלה הוראות ממלאך הרוח. פנה הבעל שם-טוב למלאך והוא כאמור גם לא ידע מדוע אלא שקיבל ציווי בעצמו מהשם יתברך. ביקש הבעל שם טוב מהמלאך שיברר עם הבורא מה הייתה תכלית הבקשה ואמר שיחזור לרב עם תשובה. לא איחר הזמן ובפי המלאך תשובה: "רבינו הבורא אמר לי להגיד לך שתרים את העלה ושם תמצא את התשובה". הרים הרב את העלה והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד. שאל הבעש"ט את התולעת: "מה מעשייך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ?".
התולעת השיבה: "היום היה חם מאוד וזה זמן רב שהיא מנסה למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאה החלה להתפלל לבורא עולם שיזמן לה מקום מוצל ואכן שמע ה' יתברך את תפילתה וגרם לעלה ליפול מן העץ כדי שתוכל לנוח מתחתיו".
אם הקדוש ברוך הוא חס על נמלה קטנה, איך הוא לא ייחוס על הילדים שלו עצמו?
לעניות דעתי הקרע החברתי שנוצר בעם הוא באיזשהו מקום רצון הבורא לקרב בין הלבבות, זה מעין אסופה של מראות לנפש של כל יהודי והמיוחדות שלו בעולם הזה. הבורא מבקש מאתנו לחזור ולהידבר, לעמוד אחד לצד השני ולהסתכל אשכרה בעיניים. בלי מניירות, להיות כמו הנמלה שצעקה תפילה אמיתית, לא מסידור, אלא ישירות מהלב. ומתוך המקום הזה אין סיכוי שהתפילות ישובו ריקם.
אאחל לכולנו במיוחד בימים האלה להרבות אהבה, כזו שתאיר לנו את כל העולמות העליונים והפנימיים שבנו, שנוכל לזרוח כמו השמש קודם כל עבורנו ואחר כך בשביל כולם.
נטלי שטיין
יזמית חברתית
מנהלת שיווק ויח"צ
בעמותה לחינוך בלתי-פורמלי
