"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן…וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה… וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם… וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם." (במדבר כ' א-ו)
מדבר, אין מים לשתות. העם מתלונן, משתמש במוטיב מצרים כמקום "גן עדן", משה ואהרון מראים סימני ייאוש ופונים אל ה' בצר להם. מרגיש מוכר, לא? כבר היינו בסרט הזה ואנחנו גם יודעים איך הוא ייגמר. בסוף יהיה מים.
אז מה העניין? סימני שאלה רבים עולים מקריאת הפסוקים. בני ישראל – לשם מה התלונות האלה ומה הקטע כל פעם כשקצת קשה להזכיר את מצרים כתקופת "הרנסנס" לכאורה? משה ואהרון – נו, עוד לא הבנתם את הקטע עם העם הזה? מה אתם נעלבים?
ותגובת הקב"ה: "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם." (שם, ח)
פרדיגמה היא תבנית של אמונות ומחשבות, שאנו יוצרים לעצמנו מתוך ניסיון החיים שלנו. התנהלות בפרדיגמות קבועות מסייעת לנו לפשט את החיים, כי כשאנחנו מקטלגים כל מיני דברים בחיים לתוך תבניות זה עושה לנו סדר. כשאנחנו נכנסים לתבנית מסוימת אנו יודעים מה לעשות בה בדיוק, מכורח הניסיון וההרגל.
הקב"ה בא ללמד את משה ואת העם שלחיות ע"פ פרדיגמות ידועות זה אולי פשוט, אבל לא חכם ובטח לא יצירתי. לכן, הפעם משה מצווה לדבר אל הסלע ולא להכות בסלע.
נכון שעל פי ניסיון החיים להכות בסלע זה עובד אבל עובדה היא, שכשבנ"י נכנסו לאותה סיטואציה הם פעלו שוב בדרך שבה הם רגילים – תלונות. אז צריך לשנות פרדיגמה ואיתה את התגובה.
הכאה משמע, כוח. נוקשות. מעוררת התנגדויות. תקיעות. ואילו דיבור, שיחה, יש בה גמישות, פתיחות, הקשבה הדדית, התקדמות.
אליעד נחום (הילד המתוק מ"שמש", שגדל בינתיים) שר "שחור לבן יש רק בפסנתר". ובכל זאת, בחיי היום יום שלנו אנו נוטים להתנהל בקצוות. הם ואנחנו. טובים ורעים. ימין ושמאל. נכון ושטות. התנהלות כזו מחדדת את השוני. יוצרת ריחוק. גורמת לקרעים בחברה הישראלית.
אין ספק שיותר קשה למצוא את נקודות החיבור, להתקרב, להקשיב לאחר ולהיות סובלני כלפי דעותיו אך כך, יוצרים הזדמנויות לשילוב אמיתי. לחיים ביחד. לאחדות ולא לאחידות.
ברור שיותר פשוט להכות בסלע מלדבר אל הסלע (זה גם נראה קצת מוזר לדבר אל הסלע…) אך כשרוצים ליצור משהו חדש, להוביל לתוצאות חיוביות צריך להיות יצירתיים, לשנות משהו בחשיבה.
הכי פשוט לקבוע אנחנו צודקים ב 100% והם טועים ב 100%. רק שנזכור שה- אנחנו שלנו זה ה- הם שלהם ושהאמת, נמצאת כנראה איפה שהוא באמצע…
כניסת שבת – 19:31
יציאת שבת – 20:33
