מאת: יואב רודניקי, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת בריאות הנפש ילדים ונוער, מחוז מרכז, קופת חולים מאוחדת
בצל המלחמה, מערכת החינוך עדיין אינה פועלת כסדרה, ורבים מהילדים נמצאים בבית זמן ממושך. כבר עכשיו ברור לרוב ההורים שהחזרה המלאה ללימודים ולשגרה לא תתרחש מיד, וסביר להניח שהיא תקרה רק לאחר חופשת הפסח. המשמעות היא שלפנינו עוד מספר שבועות של מציאות לא יציבה, בין שגרה לחירום.
דווקא בתקופה הזו חשוב להתחיל לחשוב קדימה. ניסיון העבר מלמד שכאשר חוזרים בבת אחת לשגרה מלאה לאחר תקופה ממושכת של מתח, חוסר סדר ושעות לא קבועות המעבר עלול להיות קשה מאוד לילדים. לעיתים נוצרת תחושה של כאוס: קשה לקום בבוקר, קשה להתרכז, והילדים מתקשים לחזור למסגרת.
לכן מומלץ כבר עכשיו להתחיל ליצור בבית שגרה מסוימת שתכין את הילדים לחזרה לשגרה האמיתית כאשר תגיע. הכוונה אינה למשמעת נוקשה או לדרישות מוגזמות, אלא לצעדים קטנים שמחזירים סדר, יציבות ותחושת ביטחון. צעדים כאלה יכולים לרכך מאוד את המעבר חזרה ללימודים ולחיים רגילים.
הילדים סופגים גם כשהם לא מדברים על זה
אצל ילדים, ובעיקר אצל הקטנים שבהם, המתח אינו תמיד מתבטא במילים. הוא מופיע בהתנהגות. ילדים עלולים להפגין פחדים וחרדות, עצבנות או התפרצויות כעס, קושי להירדם, צמצום בתחומי עניין או אפילו חזרה להרגלים של גיל צעיר יותר. אצל מתבגרים אפשר לראות לעיתים התרחקות מבית הספר, הסתגרות, או שימוש מוגבר בחומרים ממכרים. לא תמיד הילדים עצמם, וגם לא ההורים, מקשרים את השינויים הללו ישירות למלחמה. אבל לעיתים קרובות מדובר בביטוי לשחיקה במשאבי החוסן הנפשי.
ולכן, מומלץ בחום להתכונן לשגרה כבר עכשיו
החדשות הטובות הן שיש דברים שהורים יכולים לעשות כבר עכשיו כדי להקל על הילדים, וגם על עצמם, כאשר יגיע הרגע שבו נצטרך לחזור לשגרה. דווקא בתקופה של מתח חשוב ליצור בבית סביבה יציבה ותומכת, שתסייע לכולם להתמודד עם המציאות המורכבת מבלי להתעלם ממנה. אז מה כן ניתן לעשות? על ידי ביצוע מספר פעולות, ניתן ליצור סביבה תומכת ומכילה, כזו העוזרת להורים ולילדים להתמודד מבלי להתחמק מהמציאות המורכבת.
כמה פעולות שמומלץ לבצע באופן סדיר גם בתקופת "כוננות/חירום" והן יהוו את הבסיס אשר יאפשר חזרה לשגרה בצורה חלקה ככל האפשר, ויקטינו את ההשלכות השליליות האפשריות של המצב:
- ראשית, לתת מקום לפחד. פחד הוא תגובה טבעית למצב לא טבעי. כאשר ילד חושש מאזעקות, מטילים או מהחדשות, חשוב שהתגובה הראשונה של ההורה תהיה קבלה והבנה. אפשר לומר לילד שהפחד מובן, ושזה טבעי להרגיש כך במצב כזה. במקרים רבים גם שיתוף מתון בתחושות של ההורה עצמו יכול לעזור. כאשר ילדים רואים שההורה מכיר בפחד אך מצליח להתמודד איתו, הם לומדים שגם הם מסוגלים להתמודד.
- בנוסף, חשוב לשמור על תפקוד ושגרה ככל האפשר. דווקא בתקופות של חוסר ודאות, סדר יום קבוע מעניק לילדים תחושת יציבות ושליטה. חשוב לשמור על שעות שינה קבועות, ארוחות מסודרות, זמן ללמידה ולפעילות, וגם רגעים של משחק או מפגש עם חברים כאשר הדבר מתאפשר. ככל שסדר היום בבית דומה יותר לשגרה הרגילה, כך הילדים חווים פחות תחושה של כאוס.
- תיווך המציאות. ילדים זקוקים להסבר למה שקורה סביבם, וכאשר הם אינם מקבלים אותו מההורים הם משלימים את החסר בדמיון, ולעיתים הדמיון מפחיד יותר מהמציאות. לכן חשוב להסביר את המצב בהתאם לגיל הילד. אפשר לדבר על כך שפחד הוא מנגנון שעוזר לנו לשמור על עצמנו, להסביר שיש מצבים מסוכנים אבל גם מערכות שמגינות עלינו, ולהדגיש את דרכי ההתמודדות. הסבר כזה מעניק לילדים תחושת הבנה ושליטה ומאפשר להם בהמשך לעבור ביתר קלות בין מצבי חירום למצבי שגרה.
- מומלץ להכניס לגוף תנועה גם בזמנים מתוחים. מתח נפשי אינו נשאר רק במחשבות. הוא מצטבר גם בגוף. אצל ילדים הדבר מתבטא לעיתים בעצבנות, קושי לשבת לאורך זמן או התפרצויות רגשיות. אחת הדרכים הפשוטות והיעילות להפחתת מתח היא פעילות גופניתת. אין צורך בפעילות מורכבת או מאורגנת. גם יציאה להליכה קצרה יחד, משחק בכדור בגינה, רכיבה על אופניים או אפילו ריקוד משותף בבית יכולים לעזור לפרוק מתח. פעילות כזו מאפשרת לגוף לשחרר אנרגיה שהצטברה, והיא גם יוצרת רגעים של חיבור וחוויה חיובית בתוך מציאות לא פשוטה.
- ליצור בבית "עוגנים קטנים" של שגרה
- כאשר המציאות סביבנו משתנה כל הזמן, ילדים זקוקים במיוחד לנקודות יציבות. לעיתים אלו דווקא הדברים הקטנים והיומיומיים שמייצרים תחושת ביטחון. אפשר ליצור בבית טקסים קטנים וקבועים: ארוחת ערב משותפת, סיפור לפני השינה, זמן משחק משפחתי או אפילו רגע קבוע ביום שבו כולם משתפים משהו טוב שקרה להם. הטקסים הללו אינם מעלימים את המציאות המורכבת, אבל הם מעניקים לילדים תחושה שיש דברים בחיים שנשארים יציבים וצפויים. עוגנים קטנים כאלה מסייעים לילדים, וגם למבוגרים, לשמור על תחושת רצף ושגרה, והם יכולים להקל משמעותית על המעבר חזרה לחיים רגילים כאשר התקופה המתוחה תסתיים.
- גם ההורים צריכים חמלה. העקרונות הללו נשמעים פשוטים, אבל במציאות הם אינם תמיד קלים ליישום. גם ההורים עצמם עייפים, מודאגים ושחוקים. לכן חשוב לזכור שגם לעצמנו מגיעה חמלה. אין לצפות מאף אחד, לא ממבוגרים ולא מילדים, לחזור לשגרה ביום אחד, כאילו ניתן ללחוץ על מתג והכול חוזר מיד למקומו. החזרה לשגרה היא תהליך. אבל אם נצליח כבר עכשיו ליצור בבית בסיס של יציבות, שיחה פתוחה ושגרה ככל האפשר, המעבר הזה יהיה הדרגתי ובריא יותר. בסופו של דבר, השאלה אינה רק מתי תיגמר המלחמה, אלא גם איך נחזור ממנה.
