משנכנס אדר מרבין בשמחה: השבוע ציינו את ראש חודש אדר א'. מוכר ומפורסם המשפט "משנכנס אדר מרבין בשמחה" המופיע במסכת תענית, בהקשר של חודש אב. בלשון הגמרא: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". (תענית כ"ט, ע"א)
תמוהה העובדה, כי מצינו משפט זה במסכת תענית דווקא ולא במסכת מגילה. כמו כן נשאל, מדוע הגמרא עורכת השוואה בין אדר לאב כלומר, האם יש קשר בין הסיבה למיעוט השמחה באב לריבוי השמחה באדר ועוד נוסיף ונשאל: מדוע באופן דומה לא נאמר משנכנס אלול מרבין בתשובה או משנכנס ניסן מרבין בגאולה, ועל זו הדרך.
אומר לנו רבי נחמן מברסלב בשיחות הר"ן אות מ"ג : "והכלל שצריך ליזהר מאד מאד להיות בשמחה תמיד…". משמע, אנו צריכים להיות בשמחה באופן תדיר. התנועה הנפשית שלנו היא להיות כל העת שמח, כאשר באב אנו מצווים להמעיט בשמחה (לא להעלימה לגמרי) מפאת המאורעות הקשים שחווה עמינו בחודש זה ובאדר עלינו להרבות בשמחה בשל העובדה כי ימים אלו הפכו לנו מיגון לשמחה.
הרמב"ם שהיה רב ופוסק הלכה גדול עד אשר נאמר עליו "ממשה (רבינו) עד משה (בין מימון) לא קם כמשה" עסק גם ברפואת הגוף וברפואת הנפש והוא טוען כי אכן אדם חולה צריך לטפל בעצמו (לא רק להתפלל לרפואה שלמה). עליו לנוח, לשתות ולאכול דברים שיחזקו אותו ויסייעו ברפואתו ואף לעשות פעילות גופנית, אך כדי להבריא עליו להיות שמח. השמחה הינה תנאי בסיסי להחלמה ואני מבקש להרחיב את ההגדרה ולומר כי השמחה הינה תנאי בסיסי לחיים.
ומהי אותה שמחה? על פי הויקימילון, שמחה הינה "מצב נפשי טוב של מרץ וחיוניות. השמחה מתקשרת לשלמות ולסיפוק, הבאים כשאדם חש שיש לו את כל שהוא מבקש".
מעניין, האם אדם שאין לו את כל מה שהוא מבקש – לא יכול להיות שמח? והאם אדם שיש לו הכל – מחויב כי ירגיש שמח ? האם לשמחה יש מדד? שמחה זו הוויה. שמחה זה מוד נפשי. שמחה זו בחירה. אדם אופטימי, אדם שחש תקווה, אדם שיש לו שאיפות, חלומות הינו אדם שמח.
טיפ לחיים: מי שחפץ בחיים טובים, בחיים בעלי משמעות, עליו לחלום חלומות, לשאוף גבוה, לרצות טוב, להיות אופטימי, ליצור תקווה. כך נהיה אנשים שמחים, בריאים ומאושרים.
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.
כניסת שבת – 16:49
יציאת שבת – 17:58
