השבת נקרא "ובצלאל בן אורי… עשה את כל אשר ציווה ה' את משה". רש"י מביא את דברי חז"ל במסכת ברכות דף נ"ה. במילים פשוטות, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון כלים ומשכן. אמר לו: משה רבנו מנהגו של עולם, אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר לי עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם?
אני מתבונן בגמרא זו ועומד, משתאה, כיצד זה משה רבינו משנה מציווי הקב"ה, וכי יעלה על הדעת שמשה עושה מדעתו? האם הגיוני הוא שמשה מנחה את בצלאל לבנות תחילה את הכלים ורק אח"כ את המשכן בעוד הקב"ה ציווה ההיפך?
ועוד נשאל, הרי בסופו של דבר בצלאל בונה קודם את המשכן ואח"כ את הכלים (בדיוק כמו שה' ציווה) אז מה היה עניינו של משה לומר זאת לבצלאל בסדר אחר?
נדמה, כי משה מבקש ללמדנו פרק חשוב במתח שבין אורות לבין כלים, בין תוכן לבין צורה, בין אידיאל צרוף לבין מעשה פשוט.
משה, איש האלוקים, מבקש לומר:אל תטעו לחשוב כי הבית קודם לכלים. אז נכון הדבר, שמבחינה פרקטית יש לבנות בתחילה בית ורק אחר כך להכניס את הכלים. הרי, לא יעלה על הדעת שקודם קונים רהיטים ואחר כך מחפשים בית לגור בו? אך משה בא לומר, לחדד ולהדגיש כי לא המקום הפיזי הוא החשוב – אלא העיקר הוא התוכן שניצוק לתוכו.
בצלאל הוא איש שטח, איש מעשה, ביצועיסט, הוא מבין מהי הדרך לבנות את בית ה'. הוא מבין שצריכים כמובן לבנות את הדברים בסדר ההפוך: קודם הבית, אחר כך הרהיטים וכך הוא באמת עושה, אך משה בא להדגיש שבית ה' הוא אמנם חשוב מאוד, אך חשוב יותר מה נשים בו ומה נעשה בו. שלא נקדיש את כל כוחותינו בבניית הכלי ונתעייף/ נזייף בהכנסת האורות…
אם כך, נשאל שאלה נוספת, מה מביא את משה להדגיש לנו את עניין העיקר והטפל, את חשיבות התכלית של כל פרויקט הבנייה הזה? התשובה נמצאת בתוך סדר הפרשיות – מהן אנו למדים שאיננו עובדים לבניין. לבניין עצמו אין חשיבות מיוחדת הוא בבחינת כלי. אנחנו עובדים את המהות ואת התוכן.
אנו, כאנשי חינוך, מתמודדים עם הדילמה הזו יום יום. חווים את המתח בין המסגרת, התקנון, המשמעת לבין המקום של העשייה, היוזמה, החדשנות… אז נכון שהעשייה מביאה אותנו למחוזות שאף פעם לא היינו בהם, אך אל לנו לשכוח את הכללים הפשוטים, הסיזיפיים שבעצם נותנים לנו את המסגרת לפרוח…
כניסת שבת – 17:23
יציאת שבת – 18:19
