לאחר שבקשת העירייה למשרד הפנים באשר לשינוי תעריפי הארנונה עבור עסקים בעיר נדחה, הוגשה עתירה לבג"צ.
בחודש יוני 2017 ביקשה עיריית נתניה אישור חריג לצו הארנונה העירוני. באישור חריג התבקשו 2 בקשות עיקריות : האחת היא הפחתת תעריף הארנונה לסיווג 212 מגורים באזור 1 ב- 3%, והשניה היא העלאת תעריפי הארנונה בסיווג משרדים שירותים ומסחר לעסקים ששטחם מעל 1000 מ"ר וכן לעסקים גדולים ששטחם מעל 15,000 מ"ר (דוגמת איקיאה), ב- 7.5% באופן מדורג.
חשוב לציין כי תעריף הארנונה למגורים באזור 1 גבוה באופן יחסי לרשויות מקומיות דומות, ולכן היה צורך להפחיתו. מדובר בפעימה השניה בהפחתה, פעימה אחת כבר נעשתה בשנת 2016. ההפחתה המבוקשת במגורים אמורה להפחית בתקציב העירוני סכום של כ- 4.5 מלש"ח.
לעומת זאת, תעריף הארנונה בסיווג משרדים שירותים ומסחר לשטחים שמעל 1000 מ"ר הוא תעריף נמוך באופן יחסי לרשויות מקומיות דומות, ולכן היה צורך להעלותו. גם כאן מדובר בפעימה שניה להעלאה שכבר בוצעה בשנת 2016. ההעלאה המבוקשת אמורה להוסיף לתקציב העירוני סכום של כ- 2.5 מלש"ח, לכן בכל מקרה ישאר התקציב העירוני בחסר של כ- 2 מלש"ח מן המהלך, אילו היה מאושר על ידי השרים.
בקשת העירייה נדחתה. משרד הפנים אינו מאפשר מימון של הפחתת ארנונה למגורים בהעלאת ארנונה לעסקים, ועל פי המודל הקיים במשרד הפנים, תעריף הארנונה למשרדים שירותים ומסחר אינו נמוך ואין הצדקה להעלאתו. חשוב לציין, כי הבדיקה שנערכה במשרד הפנים על פי המודל אינה לוקחת בחשבון את הפערים הגדולים הקיימים בצו הארנונה בין תעריפי הארנונה לעסקים קטנים – שהם גבוהים ביותר, לבין תעריפי הארנונה לעסקים גדולים – שהם נמוכים ביותר. הממוצע הוא אמנם ממוצע סביר, אולם אחת מן הטענות בעתירה היא כי אין מקום לעריכת ממוצע, אלא יש להתייחס לארנונה הנמוכה לגבי עסקים בשטחים גדולים, ולאפשר לעירייה להעלותם.
עוד נטען בעתירה, כי על פי המודל הקיים במשרד הפנים הושוותה העיר נתניה לרשויות אחרות הן על בסיס של מעמד סוציו אקונומי דומה, והן על בסיס פריפריאלי (מרחק מן העיר הגדולה) דומה. בעתירה נטען כי מדובר בהשוואה מופרכת. העיר נתניה מושווית, על פי מודל משרד הפנים, לרשויות כגון :אבו גוש, אליכין, בית אריה, ביתר עילית, ג'לג'וליה, גזר, מודיעין עילית, מטה בנימין, ערערה, קדומים, קלנסווה, אלקנה, באר יעקב, בני שמעון, לכיש מבואות החרמון וכיו"ב רשויות שאין כל מכנה משותף בינן לבין העיר נתניה, לבד מהשתייכות לאותו אשכול סוציו אקונומי או מרחק מעיר גדולה סמוכה.
העירייה טענה בעתירתה, כי ביסוס החלטת השרים על השוואת תעריפי הארנונה לעסקים בנתניה לתעריפי הארנונה בעסקים ברשויות שחלקן נמנו לעיל, הינו ביסוס בלתי סביר, וכי יש לערוך השוואה אך ורק לרשויות מקומיות דומות במס' מאפיינים, כגון – חולון, פתח תקווה, אשדוד, רחובות ועוד מס' רשויות מקומיות שאליהן סביר להשוות את נתוני הארנונה של העיר נתניה.
ההשוואה לרשויות מקומיות שאינן דומות, וכמו כן ההתעלמות ממדרגות המס הקיצוניות הקיימות בצו המיסים העירוני בנתניה, הביאה לתוצאה בלתי סבירה של החלטת השרים, אשר החליטו לא לאפשר לעירייה להעלות את הארנונה לעסקים גדולים.
תעריף הארנונה המוטל על חנות איקיאה בנתניה (שהיא אחד מ- 3 העסקים שגודלם מעל 15,000 מ"ר) הוא 75.96 ₪ למ"ר. בחנות איקיאה בראשון לציון תעריף הארנונה למ"ר הוא 278 ₪ למ"ר, ובחנות איקיאה בקרית אתא תעריף הארנונה למ"ר הוא 176 ₪ למ"ר.
נראה כי בפערים כה מהותיים בתעריפי הארנונה, יש מקום לאפשר לעירייה להעלות את תעריף הארנונה לחנות איקיאה ולשאר העסקים הגדולים בסך הכל ב- 7.5%, מה שיאפשר לה גם להפחית מעט מתעריף הארנונה הגבוה באזור 1 מבלי שתקציב העירייה ייפגע באופן קיצוני.
