מאת: מרק שרמן, מנהל שירות פסיכולוגיה רפואית
הכניסה לכיתה א' היא אחד המעברים המשמעותיים בחייו של הילד. לצד ההתרגשות והציפייה, המעבר מהגן המוכר למסגרת חדשה יכול לעורר גם חששות: האם אצליח להסתדר לבד? איך אכיר חברים? מה יקרה אם יהיה לי קשה?
מרק שרמן, מסביר ל"השבוע בנתניה" כי ההכנה לכיתה א' לא צריכה להפוך למרוץ אחר קריאה, כתיבה והישגים. "המטרה היא לא להכין את הילד לכל תרחיש, אלא לתת לו כלים להתמודד גם עם דברים שלא צפינו מראש", הוא מסביר.
מתחילים בעצמאות
כדאי לאפשר לילד לתרגל פעולות יומיומיות בעצמו: לארגן את התיק, לסגור את הקלמר, לפתוח את קופסת האוכל, להשתמש בשירותים, להתלבש ולהתארגן לקראת היציאה. גם משימות קטנות בבית, כמו לסדר את פינת המשחקים או להכין את הדברים ליום הבא, מחזקות את תחושת המסוגלות.
כדאי להתחיל גם בתרגול הדרגתי של שגרת הבוקר. כשבועיים-שלושה לפני תחילת הלימודים אפשר להקדים בהדרגה את שעות השינה והקימה, להכין את התיק בערב וליצור רצף פעולות קבוע. כך החזרה למסגרת אינה מגיעה כ"שוק" אחרי החופש.
מתכוננים גם למצבים חברתיים
האתגר בכיתה א' אינו רק לימודי, אפשר לתרגל בבית סיטואציות חברתיות באמצעות משחקי תפקידים: מה עושים כשרוצים להצטרף למשחק? איך מבקשים עזרה? ומה אם ילד אחר אומר "לא"?
"המטרה אינה לתת לילד תסריט קבוע, אלא להראות לו שיש כמה דרכים להתמודד", מסביר שרמן. אם ניתן, כדאי גם להפגיש את הילד לפני תחילת השנה עם ילדים שעתידים להיות איתו בכיתה. פנים מוכרות יכולות להפוך את היום הראשון למעט פחות מאיים.
חשוב ללמוד גם לטעות
אחת המתנות החשובות ביותר לקראת כיתה א' היא היכולת להתמודד עם תסכול. פאזל, לגו או משימה מאתגרת בבית יכולים להפוך להזדמנות לתרגול. במקום למהר לפתור עבור הילד, אפשר לומר: "אני רואה שזה קשה, בוא נחשוב יחד מה אפשר לנסות."
לדברי שרמן, חשוב שהילד ילמד לחשוב "קשה לי" ולא "אני לא יכול". "טעויות הן חלק טבעי מתהליך הלמידה", הוא מסביר ולכן לא צריך למנוע מהילד כל קושי, אלא לעזור לו לפתח את היכולת להתמודד איתן.
לא צריך להפוך את הבית לבית ספר
אין צורך ללמד את הילד לקרוא ולכתוב לפני כיתה א'. במקום זאת, כדאי לעודד סקרנות, הקשבה, עצמאות והתנסות. קריאה משותפת, משחקי קופסה, פאזלים ופעילויות הדורשות התמדה יכולות לתרגל מיומנויות חשובות בצורה טבעית ומהנה.
גם שיחה על בית הספר יכולה לעזור, כדאי לדבר עליו באופן חיובי אך מציאותי ולא להבטיח שהכול יהיה קל. אפשר לומר: "יכול להיות שבהתחלה יהיה קשה וזה בסדר, אנחנו כאן כדי לעזור."
אפשר גם לקרוא יחד ספרים או לצפות בתוכן שעוסק בכניסה לבית הספר, ולעצור מדי פעם כדי לשאול: "איך לדעתך הדמות מרגישה?" או "מה היית עושה במקומה?" כך קל יותר לפתוח שיחה על רגשות וחששות.
העוגן החשוב ביותר
אי אפשר להכין ילד לכל מה שיפגוש בכיתה א', יהיו הצלחות, טעויות, רגעים מרגשים וגם רגעים קשים. לכן, לצד ההכנה המעשית, חשוב ליצור לילד עוגנים של ביטחון: היכרות עם הדרך לבית הספר, טקס פרידה קצר וקבוע ואפילו חפץ קטן ומוכר בתיק שיזכיר לו את הבית.
התפקיד ההורי אינו למנוע את הקושי, אלא לשדר לילד שהוא מסוגל להתמודד איתו ״הילד לא צריך להגיע לכיתה א' כשהוא יודע הכול, הוא צריך לדעת שהוא יכול ללמוד, לנסות, לטעות, לבקש עזרה ולהמשיך קדימה״ מסכם שרמן.
