לפני כשש שנים הקים נועם אביטל, תושב נתניה, את דף הפייסבוק 'אנשים טובים למען חיילים בודדים' בו עוזרים אזרחים לחיילים בצה"ל. מאז, צבר הדף כשלושים אלף חברים והפך לעמותה. נועם, שמנהל כיום את העמותה, מספר על הנתינה בה, משתף את חוויותיו הקשות מצוק איתן ומ'יום שישי השחור' ומסביר איך הוא התגבר על אותן חוויות בעזרת העבודה שלו עם נוער בסיכון.
את הרעיון להקמת קבוצת הפייסבוק 'אנשים טובים למען חיילים בודדים' הגה נועם אביטל עוד כשהוא היה חייל בודד. כילד, הוא עלה עם משפחתו מארצות הברית, וגם לאחר שמשפחתו חזרה ליבשת האמריקאית, הוא נשאר כאן כדי ללמוד בפנימייה ולהתגייס לצה"ל. בשירותו הצבאי, וכחייל בודד שהתגורר בנתניה, הוא קיבל באחד הימים משכנו כמה חפצים שאותם תרם לו השכן כדי לסייע לו. נועם, שלא היה זקוק לכל אותם חפצים, החליט להעביר חלק מהם הלאה ופרסם פוסט בפייסבוק לכל המעוניין. לאחר פרסום הפוסט וההיענות הגבוהה בעקבותיו, הגיע הרעיון למסד פעילויות דומות ולהקים עמותה שתושתת על הקשר בין אנשים טובים שמעוניינים לעזור ולתרום לבין חיילים הזקוקים לעזרה כלשהיא.
"אחרי הפוסט הראשוני ששלחתי וכל התגובות שקיבלתי, חשבתי להקים את הקבוצה" מספר נועם, "מהר מאוד כל העניין קיבל פרסום רב והרבה אנשים החלו להצטרף לקבוצה. היום, שש שנים לאחר הקמתה, אני עדיין מתקשה להאמין לפעמים לממדים שאליהם היא הגיעה עם 30 אלף חברים, שביניהם חיילים בודדים ואזרחים שמעוניינים לעזור. היקף הפעילות בקבוצה הוא מטורף עם מאות פוסטים ביום והמון אנשים טובים שמתנדבים סביב הדבר הזה ומסייעים לשדך בין חיילים בודדים לבין אנשים שרוצים לסייע להם".
כמה שעות ביום אתה משקיע בזה בתור מנהל הקבוצה?
"האמת שזו שאלה טובה שאני צריך לשאול את עצמי יותר. הקבוצה עובדת עכשיו ללא הפסקה ובמשך כל היום מגיעים אליי טלפונים והודעות, כך שאני משקיע בזה די הרבה זמן וגם תוך כדי העבודה. העמותה הזאת פועלת לחלוטין על טהרת ההתנדבות ולא מעורב בה כסף בכלל. בשנה שעברה, כדי להקל קצת מהעומס שהיה עליי, החלטתי שבכל עיר שבה אנחנו פועלים יהיו כמה רכזים שיהיו אחראים לחלק את העבודה בין המתנדבים בעיר וידאגו שכל הבקשות מצד החיילים יטופלו. הרכזים גם הם עושים את כל הפעילות בהתנדבות מלאה, ובעזרתם הצלחנו להפוך את הפעילות למסודרת יותר".
איזו עיר הכי פעילה בקבוצה שלכם?
"אני מנהל הקבוצה וגם הרכז שלה בנתניה, כך שכאן הפעילות היא מאוד גדולה וזאת אחת הערים הכי פעילות שלנו. אך מלבד נתניה יש עוד ערים שבהן יש פעילות כמו תל אביב ירושלים ואחרות".
איך הקבוצה מסייעת לחיילים?
"באופן כללי זה יכול להיות כל דבר שיכול לסייע לחיילים בודדים. אם אלה משפחות שמעוניינות לארח חיילים בודדים בשבתות וחגים, או אנשים שרוצים לתרום מיטה או מקרר. מצד שני, יכולים להיות חיילים שמעלים בקבוצה בקשות למשהו שהם צריכים. הרכזים והמתנדבים מנסים לשדך בין הבקשות לבין הפניות מצד אזרחים ודואגים להביא את כל התרומות עד לחייל שצריך. מעבר לעזרה שמקבלים החיילים הבודדים, הרעיון הוא שלכל אחד מהם מגיע מתנדב עד הבית כדי ליצור שיח אישי. לחיילים יש את הטלפונים של המתנדב שלהם, כך שאם הם צריכים משהו הם יכולים להיות איתו בקשר במידת הצורך".
איזה עוד סוגים של פעילויות אתם עושים?
"מעבר לעזרה שציינתי, יש לפעמים חיילים עם בעיות ת"ש שונות שמנסים לטפל בהן דרך הצבא והיחידה שלהם. אך לפעמים הדברים האלה בצבא לוקחים יותר זמן, ולכן אנחנו מנסים לסייע להם מהר ככל האפשר אם הם צריכים משהו. חוץ מזה, אנחנו מארגנים פעילויות לחיילים, כמו מסיבת פורים או מסיבת מימונה. מסיבת פורים שהפכה בארבע השנים האחרונות למשהו קבוע, התקיימה השנה בנתניה ובמהלכה החיילים קיבלו אוכל, נהנו ממוזיקה והשתתפו בהגרלות עם פרסים של ארוחות במסעדות וחופשות. כל המימון למסיבות האלה נעשה גם הוא בהתנדבות מלאה ומתרומות".
"מנסה לתת תקווה לילדים".
מעבר לפעילות של נועם בעמותה שהוא מנהל, הוא גם עושה עבודה משמעותית כרכז נוער בעיר נתניה. בעבר תפקד כרכז נוער בסיכון בנווה הדסה, וכיום הוא רכז מנהיגות בשכונת סלע ומתעסק עם הנוער בשכונות במסגרת המחלקה לחינוך בלתי פורמלי בעיר. בצבא, כחייל בודד בחטיבת גבעתי, וכמפקד ביחידה, הוא חווה לא מעט, כשהחוויות הזכורות לו ביותר הן מצוק איתן.
"במהלך צוק איתן נפצעתי כששהינו אני והחיילים בבית ברפיח" הוא משחזר, "במהלך השהות באותו הבית, החלו לירות לעברנו והתחלנו לפנות את הבית. במהלך הפינוי ירו עלינו שוב ונפצעתי מרסיסים. פוניתי לבית החולים סורוקה ביחד עם בניה שראל שנפצע גם הוא באותו הזמן. לאחר יומיים חזרנו שנינו ללחימה והיינו נוכחים בהיתקלות שבה נחטף הדר גולדין ובה גם נהרג בניה שראל. זו הייתה חוויה קשה מאוד שחלק מהחברים שהיו שם איתי עדיין לא התאוששו ממנה".
איך אתה מתמודד עם זה?
"אני הצלחתי להתגבר על החוויה הזאת ולקחת אותה למקום טוב של עבודה עם הנוער. אני מנסה לתת לילדים ולנוער בסיכון תקווה ומסביר להם שאפשר למצוא דרך לעשות דברים טובים גם לאחר שאתה חווה את החוויות הכי קשות, שבהן איבדתי חיילים ומפקדים שהיו חברים. אני חושב שגם אחרי כל זה אפשר להאמין במדינה ובארץ הזאת ולכן אני נשאר בתחום הזה של החינוך".
איזה תכניות יש לך עוד לגבי העמותה?
"העמותה פועלת היום בצורה טובה. אני קורא למה שקורה בה מעגל נתינה אינסופי מכיוון שחיילים שקיבלו מהעמותה ומהאנשים בה דברים, נעשים לאחר השחרור מהצבא מתנדבים בה. כך שמישהו שקיבל, הוא זה שנותן לאחר מכן. אם מישהו מהאנשים בעיר מעוניין להצטרף לעמותה כמתנדב או כמישהו שרוצה לתרום ולעזור לחיילים, מוזמן להתחבר אלינו מקבוצת הפייסבוק ולהיכנס לעשייה שלנו בה".
