מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הגרועות והמסוכנות לרוכבי האופנועים והקטנועים מבין מדינות ה-OECD. זה לא צחוק
מאת : חן כהן
66 רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגו בשנת 2019 בתאונות דרכים, לעומת 44 רוכבי שנהרגו בשנת 2018 בתאונות דרכים – עליה של 50%, כך עולה מנתוני עמותת אור ירוק המבוססים על נתוני הלמ"ס. מניתוח הנתונים עולה כי שנת 2019 הייתה הקטלנית ביותר לרוכבי האופנועים והקטנועים ב-15 השנים האחרונות. גם שנת 2020 מסתמנת כשנה קטלנית במיוחד לרוכבי האופנועים והקטנועים כאשר 34 רוכבים נהרגו מתחילת השנה בתאונות דרכים לעומת 27 רוכבים שנהרגו בתאריך המקביל בשנת 2019 – עליה של 26%. למרות הסגר הארוך ולמרות הירידה בכלי הרכב שנעים בכביש נרשמת עליה חדה במספר הרוכבים שנהרגו בתאונות דרכים מתחילת השנה – התחום היחיד שבו ישנה עליה בהרוגים.
בתחום העירוני נפגעו 1,532 רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים בשנת 2019 ו-20 נהרגו, שניים יותר מאשר בשנת 2018. על פי נתוני עמותת אור ירוק המבוססים על נתוני הלמ"ס בתל אביב-יפו נפגעו הכי הרבה רוכבי אופנועים וקטנועים בשנת 2019 בתאונות דרכים (385). לעומת זאת, בירושלים נהרגו הכי הרבה רוכבים בשנת 2019 בתאונות דרכים (שישה) .
נתניה ברשימת ה"" TOP 10 במקום האחרון של עשרת הערים המובילות בהיפגעותם של רוכבי האופנועים והקטנועים . בשנת 2019 נפגעו בעיר 30 רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים בשנת 2019, חמישה נפצעו קשה.
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: "מדינת ישראל היא אחת מהמדינות הגרועות והמסוכנות לרוכבי האופנועים והקטנועים מבין מדינות ה-OECD ולמעשה הרוכבים בישראל נהרגים בתאונות דרכים בשיעור כפול מאשר הממוצע במדינות ה-OECD. למרות הסגר הארוך, למרות הירידה בנסועת כלי הרכב ולמרות הקורונה, נהרגו בשנת 2020 יותר רוכבים מאשר בשנת 2019 באופן משמעותי. המגמה הזאת היא המשכה הישיר של שנת 2019 שהייתה השנה הקטלנית ביותר לרוכבים ב-15 השנים האחרונות. המדינה דווקא מקצצת בכסף שיכול להציל רוכבים רבים כאשר כסף אמור להגיע להחלפת מעקות הבטיחות שהורגות וחותכות את הרוכבים, לא מגיע . אותן מעקות ישנות לא מגינות על הרוכבים אלא להיפך, הן חותכות את הרוכבים שמחליקים כמו בגיליוטינות ופשוט מהוות מפגע בטיחותי חמור שיש להסירו במהירות. מדובר בהשקעה כלכלית שתחזיר את עצמה וגם תחסוך סבל וצער ממשפחות רבות".
אז מה עושים ?
אור ירוק קובעים כי ניתן לצמצם באופן משמעותי את מספר הנפגעים וההרוגים בקרב הרוכבים באמצעות מספר פעולות.
1. רגישות האופנוע לכביש חלק או לכבישים שרמת תחזוקתם נמוכה, היא נקודה חשובה לגורמים האחראים על התשתית, ולכן יש להבטיח שפני הכביש יאפשרו אחיזת כביש טובה, בעיקר במיקומים קריטיים כמו עקומות ובאזורי עבודות בכביש. יש לקחת בחשבון את מאפייני האופנוע בתכנון סימונים, פסי האטה ויש לספק אזורים נטולי מכשולים בצידי הדרך ומעקות בטיחות ידידותיים לאופנועים.
2.יש למפות את מוקדי הסיכון לרוכבי האופנועים כפי שנעשה בנושא מוקדי סיכון רגילים. בהתאם לתוצאות יש לתעדף את הטיפול במוקדי סיכון אלו, זאת תוך הנגשת המידע לציבור הרוכבים.
3.חייבים להגביר את מודעות הרוכבים לנראות. ניתן לשפר נראות ובולטות באמצעות הסברה וחינוך של הנהגים, כדי שיהיו מודעים יותר לנוכחותם של אופנועים, ולשפר את ההסברה גם בקרב הרוכבים עצמם. בנוסף, מערכת ABS או מערכות דומות, הופכות את הבלימה לקלה וליעילה יותר. אמצעים ארוכי טווח יכולים לכלול שיפור הבטיחות הפאסיבית של האופנוע ושל הרוכב, כמו גם של הרכב האחר. כריות אוויר וציוד הגנה לרגליים הם האמצעים העיקריים.
4. לשפר את אופן ומשך הכשרת רוכבי הדו גלגלי בישראל. הכשרת רוכבי הדו גלגלי צריכה להיות מקיפה ונרחבת בהתחשב בנתוני ההיפגעות של אוכלוסייה זו. בנוסף רישיון לדו גלגלי ניתן להוציא היום עוד לפני רישיון לרכב, כך שמדובר באוכלוסייה של נהגים צעירים שם יש משנה תוקף לעניין הכשרת הנהג.
5. תמריצים לקידום השימוש באביזרי בטיחות הן בכלים עצמם (מערכות בטיחות מתקדמות) והן באביזרי בטיחות לרוכבים (קסדות, מגנים וכו').
תמונה ראשית: באדיבות PIXABAY
