לפעמים החיים מובילים אותנו אל קריירה מתוכננת ולפעמים אנו מובילים את עצמנו בשבילים מרתקים שלא תיארנו לעצמנו שנגיע אליהם. הסיפור של הכימאית והרוקחת טלי אנגור שייך לסוג השני.
אנגור, שהחלה את דרכה האקדמית בלימודי כימיה באוניברסיטת בר־אילן, המשיכה ללימודי רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך השתלבה בעבודתה המקצועית במערכת הבריאות הציבורית בישראל, מבלי לשער באותן השנים שהסיפור האישי שלה יטלטל את חייה ויוביל אותה למסע חקירה עמוק – כזה שלא נלמד באף סילבוס.
מהרקע האקדמי לעבודה במערכת הבריאות
כרוקחת שפעלה במערכת הבריאות הציבורית בישראל, תחת רגולציה ופיקוח משרד הבריאות, טלי אנגור באופן טבעי חיפשה עבודה כרוקחת באחת מקופות החולים. אבל כמו במקרים רבים, המציאות פותחת דלתות חדשות וכל אירוע מורכב יכול להיות גם הזדמנות.
אבחנה אחת ששינתה כיוון
כאשר בתה נולדה, לא היה כל רמז אודות הדרך המשמעותית ששתיהן יעברו יחדיו. בשנה הראשונה לחייה, בתה של אנגור הייתה ילדה רגילה אולם לאט לאט החלו להופיע סימני אזהרה: עיכובים בהתפתחות, קושי בתקשורת, תגובות שונות לסביבה ובסיום תהליך האבחון נקבע כי הבת על הרצף האוטיסטי. עבור טלי אנגור זו לא הייתה רק אבחנה אלא נקודת שבר ומפנה בחייה.
פתאום החיים המוכרים השתנו, כל מה שהיה בטוח, וודאי ומוכר הפך לשונה, קשה ומנוכר. טלי החלה לחפש פתרונות שנראו באותה העת מבטיחים, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק ואפילו מכון מוכר בצפון הארץ שסיפק טיפול לילדה והדרכה להורים. אולם מרבית הכלים הללו הביאו לשיפור חלקי בלבד, ולעיתים לא הובילו לשינוי מורגש כלל.
החיפוש אחר תשובות מעבר למוכר
אנגור התקשתה לקבל תשובות כלליות בדמות “זה המצב” או “אין מה לעשות מעבר למה שמוצע”. ככימאית ורוקחת שרגילה לחפש מקור פנימי לכל בעיה חיצונית היא יצאה למסע אחר. נקודת מוצא משמעותית למסע זה הייתה היזכרות בדיון הציבורי הרחב שהתנהל בישראל שנים קודם לכן סביב פרשת רמדיה.
פרשת רמדיה והמשמעות הרחבה
במהלך פרשת רמדיה עברה מערכת הבריאות בישראל טלטלה עמוקה, לאחר שמספר רב של פעוטות שהוזנו בפורמולה רמדיה צמחית החלו לגלות נסיגה קוגניטיבית משמעותית. במקרה רמדיה, מחסור בויטמין בודד בשם תיאמין נמצא כגורם מרכזי לפגיעה הנוירולוגית.
בעקבות האירועים, מספרת טלי אנגור, פעל משרד הבריאות במהירות לאסוף את תרכובות המזון הפגומות, פעולה שסייעה רבות למניעה של נזקים נוספים. עבור טלי אנגור, זו לא הייתה עוד פרשה היסטורית אלא תזכורת כואבת לחשיבות ההבנה של השפעת חוסרים תזונתיים בגיל הרך.
עם התובנות הללו יצאה אנגור למסע לא פשוט, ללא קיצורי דרך ופתרונות מיידיים. היא החלה לשאול שאלות בסיסיות אך עמוקות: מה קרה בגוף של הילדה שלי? כיצד יתכן שעד גיל שנה וקצת הכל היה תקין ופתאום חלה נסיגה? אילו תהליכים מטבוליים לקויים עלולים להשפיע על ההתנהגות? האם ייתכן שחוסרים תזונתיים גורמים לתהליכים מטבוליים לקויים אשר משפיעים על הדרך שבה מערכת העצבים של בתה מתפקדת?
חיפוש תשובות באמצעות בדיקות מעבדה
בכדי למצוא תשובות לשאלות הללו, אנגור פנתה לכלים שהיא מכירה היטב – בדיקות מעבדה מתקדמות. לא בדיקות סטנדרטיות המוצעות בקופות החולים, אלא בדיקות מעמיקות היודעות לאתר מטבוליטים של מוליכים עצביים, קיומם של רעלים, תהליכי מתילציה, תהליכי סולפציה, עקה חמצונית ועוד – והכל כדי לאסוף מידע. היא אספה ושלחה דגימות דם, שתן, צואה, שיער למעבדות מובילות בארצות הברית מבלי לדעת מה יוליד יום ומספר שבועות לאחר מכן כאשר התוצאות שהתקבלו סיפקו לה תמונה מורכבת, רבת שכבות לגבי התהליכים המטבוליים הלקויים שהתגלו בגופה של בתה. אנגור, כרוקחת וכימאית ניתחה את הממצאים, הצליבה מידע, וחזרה שוב ושוב אל הכימיה המורכבת – לא רק כדי להבין מה רואים, אלא גם מה עדיין לא יודעים. לאחר פיענוח תוצאות הבדיקות והבנת הבעיות המטבוליות היא החלה לתת לבתה תוספי תזונה, ויטמינים ומינרלים כתמיכה לתהליכים המטבוליים שהיא איתרה בתוצאות בדיקות המעבדה. במקביל אנגור עקבה אחרי כל שינוי התנהגותי בנוגע למצבה של הבת.
אנגור לא ידעה למה לצפות אולם ככל שחלף הזמן היא החלה לשים לב לשינויים התנהגותיים חיוביים משמעותיים. שינויים הקשורים לתפקוד היומיומי של בתה: יותר נוכחות, יותר תגובתיות, יותר יכולת להיות בקשר. "לא ידעתי אם אני מגזימה, או אם אני רואה משהו שאחרים פשוט לא מחפשים אבל פתאום הבת שלי החלה להתנהג באופן שהחל להיות יותר ויותר מתאים למה שציפיתי".
מגיבוש תובנות לדרך מקצועית
כך נולד מרכז C.A.T המיישם באופן פונקציונלי התאמת תוספי תזונה המבוססים על תוצאות בדיקות המעבדה כחלק מגישה אשר שמה דגש על הבנה מטבולית, על זיהוי חוסרים ותהליכים מטבוליים מורכבים.
אנגור אינה מציגה את הגישה כתחליף לטיפול קונבנציונלי אלא ככלי נוסף ומשמעותי בארגז הכלים של משפחות.
לאורך השנים, אנגור ממשיכה לפתח את הגישה, להעמיק בידע ולהישאר זהירה בניסוחיה. בסופו של דבר, זהו סיפור על אם שלא ויתרה על החשיבה הביקורתית שלה, גם כשהלב הוביל. על מקצוענית שלא השאירה את הידע שלה במגירה, אבל גם לא הפכה אותו לדגל. ועל דרך שמתפתחת לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך הקשבה.
בעולם שבו קל מאוד להקצין – להבטיח או לפסול – הסיפור של טלי אנגור ומקרה רמדיה ופעולות משרד הבריאות בעקבות כך, מזכירים שיש גם דרך אחרת: דרך של חיפוש, של אחריות, ושל ניסיון כן לשפר את היומיום של ילדים והורים, צעד אחרי צעד.
קרדיט תמונה FREEPIK
