יום בחיי עובדת סוציאלית/ עינב ריבניק, עו"ס לחוק הנוער

177 0

זה היה היום שהיה…

מתעוררת לעוד יום שגרתי במשרד. ביומן שלי כתוב לו"ז מפורט של פגישות עם פונים. אז כתוב.

אני תמיד יודעת איך היום שלי מתחיל, אבל לרוב לא יודעת איך הוא מסתיים.

08:00 – מגיעה למשרד, מרתיחה מים לקפה. בשעה 08:30 אמורה להגיע אליי אם עצמאית לשלושה ילדים בסוגיית הסידור החוץ ביתי של בנה בן ה-13 לפנימייה. 

08:10 – טלפון מיועצת ביה"ס, היא מדווחת לי שהתלמידה ל' לא מגיעה לביה"ס מאז שיצאנו לפגרת הקורונה. ארבעה חודשים ועוד חמישה ימים, אבל מי סופר? לתלמידה ל' עוד שני אחים אשר שלושתם סובלים מהזנחה קשה; שלושה ילדים קטנים שלא מכירים משהו אחר מלבד בדידות ועזובה. היועצת מספרת שאתמול המחנכת הייתה אצלם בביקור בית וחזרה פשוט מזועזעת. אני שואלת מה קרה, והיא עונה שהבית היה נראה זוועה, לכלוך ובלגן בכל עבר, ילדים רעבים "ללא שמחת חיים". היועצת שואלת אותי: נו, אז מה אתם מתכוונים לעשות עם הילדים הללו, מה עוד צריך לקרות??

עוד לא הספקתי לענות לה ולפתע אני שומעת את השומר בחוץ מתווכח עם הפונה שהוזמנה אליי ל-8:30. היא איחרה, והוא מבקש ממנה להמתין, אבל היא לחוצה וכנראה גם עצבנית כי עבר עליה בוקר קשה ולכן היא מרימה את הקול ונראה שאם לא הייתי ממהרת להרגיע את הרוחות מי היה יודע לאן זה יתפתח.

בשעה 9:30 אני עוברת על המיילים. אוסף של דיווחים ליתר דיוק. חלק קטן מהם ניתן לדחות מעט ולקרוא מאוחר יותר ואילו חלק לא מבוטל תופס את עיניי ומחייב את התערבותי המיידית מתוקף חוק 'חובת הדיווח'. אני קוראת על ילדים שסובלים מהזנחה קשה, מאלימות על כל רבדיה, מפגיעות מיניות בתוך המשפחה ועוד סיפורים שהלב מתקשה להכיל.

10:00 – אני יוצאת לביקור בית אצל עולים חדשים שעלו ארצה לפני מספר שנים אבל עדיין לא הצליחו להתערות בחדרה. הבית מסודר אמנם, אבל דל מאוד. בחדר השינה ישנים שלושה ילדים, שניים מהם במיטת יחיד אחת קטנה במידותיה, ואילו הילדה בת ה-5 ישנה עדיין בלול. עוד לא הספקתי לעכל, ובחדר ההורים אני קולטת שיש רק מזרן על הריצפה וזהו. זה הפריט היחיד שיש בחדר. האמא עדיין לא מצאה עבודה, הבעל עובד בניקיון אבל זה לא מספיק. הם מספרים לי שהם לא זכאים לקיצבה מהביטוח הלאומי, ושהמשכורת פשוט לא מספיקה. בביה"ס לא שילמו כלל, ל"מי חדרה" יש חוב עצום ואת החשמל הם מטעינים כל פעם בסכום כסף שמזדמן להם. "פעם ב 100 שקלים, ואם יש מזל אז ביותר..". ואני שואלת את עצמי במה לעזור להם? איך מתחילים לתעדף ולמפות צרכים?

11:00 – מגיעה למשרד ומגלה שממתינות לי מיליון הודעות מפונים שחיפשו אותי בטירוף. אחת מחכה לדוח לעמידר, אחרת לדוח לוועדת הנחות במיסי עירייה והאחרת פשוט רוצה שיחה עם עו"ס כי היא מרגישה שהיא נחנקת.

אני מחליטה שזהו, הפעם אני מנהלת את הלו"ז שלי ולא להיפך, ומתיישבת לכתוב תסקיר בעניין קטין שבכוונתי לפנות בעניינו לבית המשפט לנוער. מדובר בקטין בסיכון גבוה להתפתחותו התקינה, מהורים שמסיבות שאינן ברורות לי נלחמים במערכת במקום להילחם על בנם.  אני אמורה לסיים לכתוב את התסקיר ולהגישו עוד היום.

12:00 – מקבלת טלפון מאישה המדווחת על אירוע אלימות כלפיה מצד בעלה. היא מבוהלת. גם אני. היא מבקשת עזרה, לא יודעת איזו, אבל מתארת חרדה עצומה. לאן תלך? מה תעשה? גם הילדים היו עדים אתמול לאלימות. הייתה התפרצות קשה, זריקת חפצים, סימנים על הגוף. "אבל הילדים לא חטפו" היא אומרת. "לקחתי אותם לחדר. הם רק שמעו…" . אני מנסה רגע לעכל. היא מספרת שאמר לה שאין לו מה להפסיד. הוא עוקב אחריה, מתחקר את הילדים לאן היא הולכת ועם מי דיברה.

אני לוקחת לעצמי שנייה ורבע ומציעה לה לבוא למשרד. כן עכשיו. כן לעזוב הכל.

13:00 – אחרי השיחה עם האישה, עולה איתה על מונית, אוספים את הילדים מביה"ס, עוברים בבית ולוקחים כמה שיותר בגדים ואורזים. אין זמן. נוסעים למקלט (לנשים מוכות).

15:00 – חזרה בחדרה. נזכרת שצריך להגיש את התסקיר. עולה למשרד ובדרך ממתינה לי פונה ששכחתי שקבעתי עימה פגישה. יושבת איתה לפגישה חפוזה ותוך כדי מקבלת הודעה מראש הצוות שלי שאמא של נערה בת 15 מדווחת שהבת נמצאת במצב נפשי מעורער, שורטת וחותכת את עצמה. הנערה מסרבת ללכת להיבדק אצל פסיכיאטר, אני נדרשת לקבל החלטה כאן ועכשיו.

15:30 – מוציאה צו הבאה לבדיקה פסיכיאטרית. טלפונים, עניינים אחרונים לטיפול במקרה. מיילים, טלפונים ו… מגלה שהיום אני כוננית.

Related Post

חדרה על המפה: אגדת הכדורסל, טל ברודי הגיע לסניף מזרחי טפחות בעיר, במסגרת פעילות 'נפגשים' המתקיימת בבנק מזרחי טפחות, למעלה מעשור

Posted by - 19 בספטמבר 2023 0
בנק מזרחי טפחות עורך למען הקהילה ובאופן קבוע מגוון רחב של פעילויות והרצאות של מיטב המרצים עם תכנים מגוונים בכל סניפי מזרחי…

בין מצות למתחים: איך למצוא את השלווה בחג הפסח?

Posted by - 10 באפריל 2025 0
חג הפסח ייחגג גם השנה בצל אירועי ה-7 באוקטובר, החטופים שעדיין בעזה, והלחימה שהתחדשה בצפון ובדרום. מציאות מורכבת זו עלולה לעורר חששות ופחדים בקרב הילדים. יואב רודניקי, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת ברה"ן ילדים ונוער, במאוחדת גבעת שמואל, מסביר ל"השבוע בנתניה": כיצד הכנה מוקדמת והסברים מעמיקים יסייעו למנוע חרדה ובלבול חג הפסח מעורר בלב רבים תחושות של שמחה וציפייה. ליל הסדר, ארוחת החג העשירה והמושקעת, ואיחוד המשפחה הכולל לעיתים מפגש מחודש עם קרובים שלא ראינו זמן רב. נוסף על כך, רבים מאיתנו מקפידים על לבוש חגיגי וחדש, והילדים מצפים בהתרגשות רבה לקריאת ההגדה, לגניבת האפיקומן וטקס החזרתו תוך "משא ומתן" על המתנה. השנה, אירועי ה-7 באוקטובר ממשיכים להעיב על חגיגות חג הפסח. החטופים שעדיין שבויים בעזה, חידוש הלחימה בדרום ואף בצפון, והמתקפות שהתחדשו מצד החות'ים, מעלים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להתכנס ולחגוג כרגיל. לאור מורכבות התקופה משפחות רבות מתכנסות ללא יקיריהן שנחטפו, משפחות שהצטרפו לאחרונה למעגל השכול יחושו בעוצמה את הכאב והאובדן של קרוביהן שנפלו, ומשפחות מילואימניקים יחגגו בצל היעדרותם של הורים או ילדים. לצד אלו, גם המצב הכלכלי הקשה והדאגה לעתיד מעמידים בפנינו אתגרים נוספים, הלחץ שמאלץ אותנו לצמצם הוצאות, והדאגה הבלתי פוסקת של "מה יהיה?". אלו רק דוגמאות מעטות מהמורכבות הייחודית שתמשיך ללוות אותנו גם השנה. אם נחשוב על כך שגם אנו כמבוגרים מגלים קושי להתמודד, נבין שלילדים שלנו קשה פי כמה וכמה. הילדים חשופים למידע רב שפעמים רבות הוא חלקי ובמקרים אחרים לא מהימן. התוצאה – תחושות של בלבול וחרדה העלולות לעלות דווקא כשהמבוגרים מסביב מנסים ליצור מציאות אחרת, כמו בליל הסדר. ניתן לדמות אירועים מעוררי רגש רב, כמו חג הפסח, לזכוכית מגדלת. זכוכית מגדלת לא יוצרת יש מאין, אלא מגדילה ומעצימה את הקיים. אם יש חרדות, אלו צפויות לעלות ולצוף. אם יש בלבול, הוא ימצא את דרכו החוצה בגלל (או בזכות) עוצמת החג. ילדים שחווים קשיים כגון הורה שנמצא במילואים, או חלילה קרוב שנפצע במלחמה, ילדים שעדיין מפונים מבתיהם עשויים לחוש חוסר ביטחון דווקא כאשר המשפחה מתכנסת. חלקם יכולים גם לתהות איך ניתן לחגוג כשהחטופים עדיין נמצאים בעזה. יהיו כאלה שירגישו חרדה עמוקה כאשר יגיע הרגע לקיים את מנהג החג לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, שמא יבואו מחבלים. ילדים עלולים לחשוב שהמשפחה ענייה, ממש כמו בסיפורי הילדים אותם הם מכירים, אם הם נדרשים לצמצם את הבקשות למתנות לחג.  כאשר עולות שאלות שאין להן תשובה פשוטה, שביטולן במילים כמו "יהיה בסדר" רק יגבירו את המצוקה, אנו נדרשים לגלות סבלנות ורגישות רבה, ולכן אין להשאיר זאת לרגע האחרון. באירוע עצמו, אנו עלולים למצוא את עצמנו עסוקים בהכנות ובאירוח, חסרי סבלנות, מתוחים, עייפים, והתשובות שניתן עלולות להיות לא תואמות ובוודאי לא מספקות. הכנה מראש היא המפתח לאירוע בו ניתן יהיה לשלב בין שמחה ועצב, מבלי לחשוש שהאחד יגרע מן השני. שיחה מוקדמת עם הילדים יכולה להוות הזדמנות בה ניתן יהיה לדבר על המצב, להבין מה הילד יודע על המתרחש מסביב. בשיחה כזאת גם נוכל להקשיב לחששות של הילד ולבלבול בו הוא נמצא. נוכל להסביר מה עתיד להתרחש בחג עצמו, מי יגיע (ומי לא), האם יהיו הבדלים או הגבלות השנה לעומת שנים קודמות ומה משמעות הצמצום וההגבלה ועוד. במילים אחרות, להדגיש עבורם את מה "שיש" מבלי לגרוע או להסתיר את מה ש"חסר". לסיכום, חג הפסח מעלה קונוטציות רבות ושמחות. גם בזמנים מורכבים כמו אלה, אנו יכולים לחגוג ולשמוח. כהורים אנו נדרשים לעזור לילדים שלנו להגיע להבנה מלאה (ככל האפשר) של המציאות, וזאת על ידי התייחסות גם לדברים הטובים שיש, לצד התייחסות לכאב, לחרדה לבלבול. אם ננסה לטאטא זאת מתחת לשטיח, אנו עלולים למצוא את עצמנו בדיוק במצב הפוך ממה שהתכוונו. כאמור, רק התייחסות מלאה, רחבה, משלבת, היא זו היכולה להקנות ביטחון, דבר שבתורו יעזור ליהנות ממה שיש.

יפה לנו

Posted by - 10 בפברואר 2019 0
מרכז הצעירים העירוני "טורבינה" ואגף שפ"ע של העירייה מובילים את פרויקט "יפה לנו – ביחד לוקחים אחריות", להעלאת המודעות לניקיון…

משלחת מחדרה בכנס בינלאומי בסין

Posted by - 16 בספטמבר 2018 0
במסגרת חילופי משלחות יצאה משלחת מחדרה להשתתף בכנס בינלאומי לשיתופי פעולה כלכליים מסחריים, שהתקיים בעיר התאומה ריזאו.  משלחת מחדרה השתתפה…

חיים ומוות ביד הלשון

Posted by - 17 ביולי 2023 0
איך להימנע מפליטות פה מיותרות בעבודה שגורמות למבוכה ונזקים? כותבת מאמר הדעה, עו"ד שרון הר זהב, במערכת החינוך מכירים את…