מרצה לפסיכולוגיה מסביר עד כמה ניתן לעצבן בן אדם ואומר: "יש שלשה סוגים של מצבים בהם אדם יכול להימצא". לצורך הדגמה הוא מרים שפופרת מחבר אותה למערכת ההגברה באולם ההרצאות ומחייג למספר כלשהו.
מאת הרב נח סוליש, חב"ד נתניה
בחור עונה לטלפון והמרצה שואל אותו, "חיים בבית?" . "זאת טעות", עונה הבחור ומנתק בכעס. המרצה מסביר, "מצב ראשון, הבחור כועס, אבל עדיין שולט על עצמו."
המרצה מחייג שוב לאותו מספר, ושוב שואל את הבחור, "חיים בבית?". הבחור מעבר לקו מתחיל להתעצבן ואומר, "מה קרה, לך אין פה אדם בשם חיים, עזוב אותי כבר". המרצה מסביר לסטודנטים, "זה מצב עצבנות שני. הבחור מתחיל לצאת מדעתו."
המרצה שוב מחייג לאותו המספר, ושואל, "חיים בבית?". הבחור מעבר לקו מתעצבן, מתחיל לצעוק, מקלל את המרצה ובסוף טורק במכה אדירה את השפופרת. המרצה מסביר לתלמידיו, "עכשיו ראינו איך האדם לא שולט על מעשיו ודיבורו. הוא נורא עצבני ולכן הוא איבד קשר עם המציאות".
קם סטודנט אחד ואומר: "יש עוד מצב אחד שלא הזכרת, מצב של עצבנות קיצונית ואבדן שליטה מוחלט". המרצה המופתע אומר, "בבקשה בוא ותדגים".
הסטודנט מרים את השפופרת ומתקשר שוב לאותו המספר, וכשנענה הוא אומר: "שלום, אני חיים, מישהו חיפש אותי…?"
שבת בראשית היא שבת מיוחדת. אדמו"רי חב"ד פרסמו שהשבת הזאת משפיעה על כל השנה כולה "באופן שהאדם מעמיד את עצמו בשבת זו, כך תתנהל השנה כולה".
נכון, שהשבת אנו מתחילים שוב את התורה כולה, אבל עדיין ישנן שבתות וגם חגים, לא פחות חשובים. חג השבועות, למשל, בו קיבלנו את התורה, או בשבת בה קוראים את עשרת הדיברות, יציאת מצרים וכדומה. מה עושה את שבת בראשית לכל כך מיוחדת?
הסיבה לכך היא שבשבת הזו אנו קוראים על בריאת העולם. ידיעת העובדה הזו והפנמת משמעותה, בכוחה להקל על האדם לעבוד את בוראו במשך כל השנה כולה מתוך רוגע וללא עצבים ודאגות.
ולמה? בריאת העולם שונה לחלוטין מנגר הלוקח עץ ובונה ממנו שולחן, או פָּסָל הלוקח מתכת ומגלף ממנה פסל. המילה "בריאה" מלמדת אותנו על בריאת העולם יש מאין. לפני בריאת העולם לא היה כאן כלום, שום דבר, ואל תוך הכלום הזה הקב"ה ברא את העולם. כאן, מתוך האין והאפס המוחלט, יצר בורא העולם מציאות חיה קיימת ותוססת. לכן, בניגוד לשולחן או הפסל, שכשהנגר או האמן סיים את עבודתו, אין כל תלות ביניהם. בעולמנו כדי שהעולם לא יחזור שוב להיות אין ואפס, הקב"ה צריך להמשיך ולהחזיק "לברוא" אותו מחדש, בכל רגע ורגע, בדיוק כמו בפעם הראשונה.
לכן, יהודי מאמין, היודע שהקב"ה לא רק מנהל את העולם כרצונו, אלא גם כל רגע ורגע, כל מה שקורה לו, זה בזכות זה שהקב"ה ממשיך כל רגע לברוא אותו עם כל "צרותיו" מחדש, ההסתכלות שלו על העולם היא אחרת לגמרי. כשהוא נתקל בקושי לקיים מצווה, או בדאגה שמטרידה את מנוחתו, הוא רגוע לחלוטין, כי הוא יודע שהוא בידיים הטובות ביותר, בידיו של בורא העולם בכבודו ובעצמו! לכן בפעם הבאה שמישהו ירגיז אותנו, נזכור שהכל מלמעלה, ואז העצבים והדאגות יחלפו!
