רועי וסרשטיין, לוחם מילואים בן 24 מנתניה, נפרד מהעולם בטרגדיה שהותירה אחריה כאב עמוק ושאלות קשות. שבועות לאחר ששב מהמערכה, בין סבבי שירות אינטנסיביים, רועי לא הצליח לשאת את המראות שנחרטו בו – והתאבד.
הוא שירת במסירות, עבר סבבים תובעניים בצפון ובדרום, עמד במשימות קשות בשטח, אך נשבר בשקט בבית. סיפורו של רועי איננו רק סיפור של מוות, אלא סיפור של כאב שהלך והצטבר – עד שלא נותרה לו עוד נשימה.
אמא שלו סיפרה כי הוא היה ילד רגיש, חכם, פטריוט אמיתי שראה בשירות המילואים שליחות. אבל אחרי השירות האחרון הוא השתנה. סבל מסיוטים, מחרדה, ממחשבות קשות. הוא ביקש עזרה – אך העזרה לא הספיקה. לא בזמן.
לאחר מותו, ביקשה המשפחה להכיר בו כחלל צה”ל. המדינה סירבה. במכתב רשמי שנשלח אליהם, נכתב כי מאחר ולא היה “בשירות פעיל” בעת מותו – לא ניתן להעניק לו הכרה.
אבל עבור משפחתו, זהו עוול כפול:
“המלחמה לא נגמרת כשחוזרים הביתה. הוא לא התאבד בגלל אהבה נכזבת או מצב כלכלי. הוא מת מהמלחמה. פשוט מת אחריה.”
הם לא מבקשים רחמים – רק הכרה. הכרה שגם פוסט-טראומה יכולה להרוג. שהקרב האמיתי לפעמים מתחיל אחרי שהשירות נגמר.
⸻
רועי הובא למנוחות השבוע, מלווה בדמעות של חברים לנשק ומשפחה שבורה.
לזכרו, המשפחה פתחה ביוזמה להעלאת המודעות לבריאות הנפש בקרב חיילי מילואים. הם מתעקשים: “אם סיפורו של רועי יציל מישהו אחר – הוא לא הלך לשווא.”
צילום: באדיבות המשפחה
