משפחת טגנו (שם בדוי) מנתניה הגשימה את החלום הציוני ועלתה לישראל לפני שנים רבות. עם הגיעם ארצה שוכנו בדירות שונות ומשונות של חברות משכנות מטעם המדינה והיו נצרכים לא פעם ולא פעמיים למעבר דירה בשל אילוצים כאלה או אחרים.
לאחרונה הגיעו למשרדנו בני משפחת טגנו כשבפיהם תובנה: "אנחנו מרגישים, הלכה למעשה, שלא סופרים אותנו. אנחנו אזרח סוג ב'. בטוח שאם היינו פראנג'ים (לבנים) היו מתייחסים אלינו אחרת". מלים קשות.
הסיפור מתחיל, בעצם, לאחר שמשפחת טגנו רכשה דירה באזור דרום העיר, בבניין שמרביתו משמש כדירות מטעם חברה ממשלתית לטובת האוכלוסייה המוחלשת בישראל. משך עשרות שנים מתגוררת משפחת טגנו בנכס, כשמעליהם דירה כזו של אחת השכנות.
לטענת משפחת טגנו, משך קרוב לשבע שנים, הם מנהלים שיח מול החברה המשכנת לפיו, דירת השכנה שמעל מנזילה מים אשר מביאים לרטיבות ועובש קשה בדירתם של משפחת טגנו. כל ניסיון ליצור קשר עם השכנה ו/או לדפוק על דלתה נענה באין קול ואין עונה בדירת השכנה. בהמשך הסתבר, שככל הנראה השכנה כלל אינה מתגוררת בדירה.
ביקרתי בנכס של משפחת טגנו, ואני חייב להודות, שהתיאור אותו תיארו לי היה עדין ביחס למציאות העגומה והרטובה עוד יותר. במשך תקופה ארוכה פנתה המשפחה, פעם אחר פעם, לחברה המשכנת בבקשה שתגיע לסדר את הנזילה – אך דבר לא ארע.
בימים אלה מתבררות העובדות בבית המשפט – זאת לאחר שהמשפחה תבעה, בנוסף על הנזקים, גם פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי להחזר כספים של אין-ספור אנשי מקצוע שהוזמנו במהלך השנים בניסיון להקל ולו במעט על סבלם – מכספם האישי. סבל שיתכן והיה נמנע מלכתחילה אם הנזילה מהקומה שלמעלה הייתה מטופלת בזמן, ובמקרה דנן הייתה בכלל מטופלת…
כעורך דין, תחושות הן פחות רלוונטיות כשמדובר בעובדות. העובדות פשוטות: ציבור גדול, לרוב מהחתך הסוציו אקונומי בינוני ומטה, פחות מודע לזכויותיו ולדרכי הפעולה כדי להשיג או לדרוש את זכויותיו. את זה למדתי להבין, לאחר שהתחלתי לשתף פעולה עם עמותה חשובה בעיר, בסיוע משפטי בשורה של תחומים, במקרה שלי, בסיוע משפטי לחייבים בהליכי הוצאה לפועל והתמודדות מול גורמים ממשלתיים. כולנו שווי זכויות, אך עד שזה יקרה ולא משנה מהי הסיבה, אם בשל בירוקרטיה, הזנחה או אפליה, רצוי גם שנדע את זכויותינו ואת הכלים העומדים לרשותנו – האזרחים הקטנים.
((הכותב, עו"ד אייל קורסיה, מומחה להוצל"פ והתמודדות מול רשויות. טלפון: 050-6351208
