יש חגים שמדליקים נרות – ויש חגים שמדליקים לבבות. כך היה במיזם החנוכה המרגש של היחידה לתרבות יהודית בעמותת ״רגעים״ – העמותה לחינוך בלתי פורמלי בנתניה, מיזם שפעל זו השנה השנייה בבתי אבות ומוסדות רפואיים ברחבי העיר והותיר אחריו דמעות של התרגשות, חיבוקים חמים וזיכרונות שלא יישכחו.
מעבר להדלקת נרות היה זה חנוכה של ריקודים, שירים, סופגניות, לביבות ומתוקים– אך בעיקר חנוכה של נוכחות. של מבט בעיניים. של יד אוחזת ביד. מתנדבים, תלמידים, משפחות ואנשי צוות הגיעו מתוך תחושת זכות אמיתית: הזכות להגיע ולשמח את דור המייסדים, את שרשרת הדורות.
בכל אחד מהמקומות שבהם התקיים המיזם, ליוו את הפעילות נגנים ומשמחים חסידי רבי נחמן, שתקעו בשופרות והכניסו את הקהל לאווירה מרוממת. רגע שיא נרשם בכל מפגש בזמן תקיעת השופר כאשר כולם עצרו לדקה של תפילה– תפילה אישית ושקטה, על עצמם ועל עם ישראל. דקה אחת שבה הזמן עצר מלכת. קשישים בכו. אחרים עצמו עיניים. רבים לחשו תפילות שמעולם לא העזו לומר בקול.
בבית האבות ״גיל הזהב״ בצפון נתניה, בהדלקת נר ראשון של חנוכה, קרה משהו שקשה להסביר במילים. קשישים שישבו בכיסאות גלגלים קמו, רקדו, מחאו כפיים ושרו. גב' שרה אחת הדיירות, שחגגה יום הולדת 100, בירכה את המשתתפים – והאולם כולו התמלא בדמעות של אושר. אל האירוע הגיעו תלמידות כיתה ח'5 מבית הספר חיים גורי, בהובלת המחנכת לינוי עומר תלמידות צעירות שרקדו ושימחו את הקשישים והבינו באותו רגע מהי נתינה אמיתית ומהו חיבור בין דורות.
תחנה מרגשת במיוחד הייתה בכפר עידוד. יחד עם בן המתופף, שהקפיץ את הקהל והכניס שמחה גדולה, הגיעו מתנדבי המיזם לפגוש את דיירי הכפר. במהלך המפגש שיתפה דיירת הכפר, נועה ברק, בכאב אישי עמוק: אחיינה נרצח בטבח הנורא של ה־7 באוקטובר. בקול שקט אך נחוש סיפרה כי מאז אותו יום היא מתפללת מדי יום על החטופים – ועל החטוף האחרון שעדיין נמצא בשבי. דבריה ריגשו את כל הנוכחים והפכו את המפגש לרגע של זיכרון, תפילה ואחדות.
לאירוע בכפר עידוד הצטרפו גם אימהות ובנות מתוכנית בת מצווה של עמותת ״סיגלהיות״, בהובלת הרב רועי אמגר – תוכנית הפועלת שנים רבות בשותפות עמותת רגעים. הבנות חילקו לדיירי הכפר משלוחי חג מתוקים, והחיוכים שנפרשו על פניהם אמרו הכול.
גם בבית האבות גרינשטיין נרשמה חגיגה יוצאת דופן. דיירי המקום שרו ורקדו לשירים מכל העדות – קווקזית, רוסית, צרפתית, פרסית, רומנית ועוד. המעגלים התרחבו, הידיים התחברו, והשמחה חצתה שפות, תרבויות וגילאים.
משה קייזלר, מנכ״ל עמותת רגעים, אמר ל"השבוע בנתניה":
“המפגשים האלה מזכירים לנו שגם בתוך כל האתגרים, הלב האנושי יודע להאיר. לראות קשישים מתרגשים, קמים מכיסאותיהם, רוקדים ומתפללים – זה אור שאין חזק ממנו. החינוך הבלתי פורמלי, וההתנדבות של התלמידים כחלק ממנו, הם שיעור עמוק ובלתי נשכח מבית הספר של החיים.”
נטלי שטיין, מנהלת השיווק והדוברות של העמותה, הוסיפה:
“זו לא רק פעילות – זו שליחות. בכל חיוך, בכל דמעה ובכל חיבוק מורגש החיבור העמוק בין אנשים. אלו רגעים שמחזקים קהילה שלמה.”
המיזם נמשך לאורך ימי חג החנוכה, ומוכיח שגם בזמנים מורכבים – אור קטן של אנושיות יכול להפוך לאור גדול של תקווה.
