קוגמן עודד, ז״ל מנהל בית ספר אוסישקין, איש אשכולות שהעביר דורות של ילדים שעד יומן האחרון קראו לו ׳המנהל׳. חזן בבית הכנסת העיראקי ואיש קהילה.
ביום שישי החולף, כ״ח באייר 19/5 למנינם, נפטר עודד בהיותו בן 80 ונטמן למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה.קוגמן עודד ז״ל עודד נולד בשנת 1943 בעיראק.עלה לארץ במסגרת ״עליית עזרא ונחמיה״ בשנת 1951, בהיותו בגיל 8. הוא ומשפחתו נקלטו במעברת צמח, הסמוכה לכנרת.בשנת 1958 עבר עודד ומשפחתו להתגורר בשיכון דורה בנתניה ולמד בבית ספר בר אילן בנתניה.
לצבא התגייס בתפקיד מורה חייל, שובץ ללמד בבית הספר הממלכתי בטבריה, בגיל 20 שימש כמחנך כיתה ח׳.
בשנת 1969 מונה עפ״י בקשת משרד החינוך כסגן מנהל בית הספר אוסישקין בנתניה, הממוקם בשכונת סלע בעיר. בתחילת שנות ה-70 מונה למנהל בית הספר, בתפקיד זה שימש עד שנת 1990. עודד היה ממקימי תל״י (תגבור לימודי יהדות) בנתניה ובסך הכל עסק בהוראה כ-30 שנים.
עודד התגורר עם משפחתו ברחוב ששת הימים. בשנת 1980 עבר להתגורר ברחוב הרב קוק, בדירה בה גר עד יומו האחרון.
עודד אהב מאוד ללמוד וללמד בכל חייו והיה איש חינוך ברמ״ח איבריו. בהיותו מנהל בית ספר ואיש חינוך, דורות רבים של תלמידים, הורים וצוותי חינוך כיבדו אותו מתוך הערכה והערצה, וזוכרים זאת עד עצם היום הזה.
ילדיו מעידים כאשר מסייר איתם ברחבי העיר ונפגש עם תלמידיו ובוגריו הותיקים, היו פונים אליו בכינוי ״המנהל״ או ״מורי״ ומשתפים אותו בעיסוקים והתפתחותם במהלך השנים.עודד היה איש חם ואהב מאוד את כל תלמידיו והקדיש זמן רב להתעניין בהתקדמותם לאורך השנים.
עודד היה איש אשכולות, בעל ידע רב במגוון תחומים, ובכלל זאת התנ״ך, היסטוריה, ידיעת הארץ, מנהגים והמסורת היהודית.שימש כחזן בבית כנסת שהופעל בחגי תשרי ב״אוהל שם״ ובהמשך באולמי כורש בנתניה משנות ה-70 ועד לפני שנים אחדות. עודד כתב והוציא לאור ספר בשם ״המעמד הרביעי״ וזכה בפרס מקרן בית נשיא מדינת ישראל.עוד היה מוכשר גם בתחומי השירה והציור, ובביתו נמצאים ציורים רבים אותם צייר בצבעי שמן.
לפני כשנתיים הקים עודד ערוץ ביוטיוב, בו העלה משלים פרי יצירתו, אותם תיאר בדרכו המיוחדת. אנשים רבים צפו בסרטונים אלו.
עודד נשא לאישה בשנת 1968 את יהודית, ולהם 4 בנים שגדלו וחונכו בעיר נתניה. והם הביאו לו 12 נכדים.
לכבוד שנת ה-80 שלו הפיק עודד ספר – אלבום, שנקרא: מסע אל תחנות חיי״ אוטוביוגרפיה. הספר מתאר את מסע חייו מאז היוולדו בעירק, העלייה לארץ, חיי הנערות והבגרות וכן תיאורים של עיסוקי חייו ובני המשפחה.
באחד מפרקי הספר מתאר עודד סיטואציה באחד האביבים, שבועיים לפני חג הפסח –
״נתבקשתי על ידי הקהל בבית הכנסת לדרוש דרשה חדשה שיש בה חידוש. אני מתקרב ועולה אל הבמה וחוכך בדעתי מה לומר?
והנה קיבלתי הארה: ושאלתי את הקהל: אילו שמות אתם מכירים לחג הפסח? ענו לי: חג המצות, חג יציאת מצרים, חג האביב, חג החרות. כאן עצרתי אותם ואמרתי: הנה המילה חרות מעניינת מאוד, כי בגימטריה חרות שווה 614 ואילו לעם ישראל יש 613 מצוות, תרי״ג. ובכן, איך נזכה לחרות? רק אחרי שנקיים את תרי״ג המצוות, כי אחרי 613 בא 614 שזה חרות. כלומר, עם ישראל יוכל לזכות לחיי חרות שלמות והגשמה אם יוסיף אחד לתרי״ג הוא בעצם מקיים את הביטוי חרות״.
עודד היה סבא אוהב ואהוב ל-12 נכדיו. לבוגרים שביניהם הוא נהנה לסייע בלימודים ובהכנות למבחנים במקצועות השונים בבית הספר, תוך ירידה לפרטים ותיאורים שלא ניתן לשמוע וללמוד ממקורות אחרים.
עודד נהנה מאוד לבלות עם כל נכדיו, יצא לטייל איתם ברחבי העיר, קנה להם מתנות והלעיט אותם בסיפורים ואגדות בהתאם לגילם.
אחת ההנאות הגדולות שלו ושל הנכדים היתה משחק בינגו שהוא היה עורך להם אחת לתקופה, כמובן עם פרסים לזוכים.
