"זה לא סוד שהעולם השתנה ויחד עמו משתנה ללא הרף גם העולם הארגוני. חברות ותאגידים מצאו עצמם עם מבנה נוקשה ולא גמיש וחוסר יכולת להגיב לשינויים. במשך שנים ארגונים דברו באוריינטציה של ממשקים, קשר בין פונקציות או דיסציפלינות משלימות, הפועלות בתוך מבנה הסילו הארגוני" כך אומר לנו זיו גפן, בעלים של חברת הייעוץ, "גפן – ייעוץ ניהולי".
הממשקים השונים לא תמיד סייעו לארגון לראות את התמונה הגדולה, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים ליצר זרימה. הממשק היווה נקודה בה נפגשים שני תחומי אחריות נפרדים (או יותר). אמנם הייתה לארגונים כוונה טובה, הם קיוו שדברים "לא יפלו בין הכיסאות", שיוכלו לזהות ולטפל מהר בבעיות ולהבטיח תקשורת זורמת, אך שנים של עבודה בגישה טריטוריאלית לא סייעו לממשקים לפתור את כל המצוקות. אמנם הממשקים שהציפו את העולם הארגוני עשו סדר במקומות רבים, אך לא בכולם, מאחר שלא תמיד בין שתי נקודות עובר ממשק של קו ישר אחד.
ממשקי עבודה במציאות משתנה
עולם העסקים, ממש כמו שאר התחומים בעולם התזזיתי של ימינו, הוא דינמי ומשתנה באופן תדיר, מידי פעם יש טלטלות משמעותיות כמו מלחמה, פגעי אקלים, מגפה עולמית או מפלה כלכלית, חברות וארגונים לא תמיד קוראים נכון את המפה ונותרים מאובנים, ללא שינוי במבנה, בתרבות או בממשקים.
לאורך הזמן ארגונים רבים אמנם הגיעו לאיזו נחלה ממשקית, דהיינו הכל זרם כמו שצריך, או לפחות כך זה נראה מעל פני השטח. אך מתחתיו, היכן שנמצאים הזרמים ותנודות השוק, לא הכל הלך חלק. וניכר כי מרבית הארגונים מצאו עצמם עם ממשקים מקובעים, שלא תמיד פעלו בהתאמה והלימה למה שהתרחש הלכה למעשה.
מה קורה לממשקים במציאות משתנה?
בצער רב ניתן לומר שמרבית הממשקים מתחילים לחרוק כאשר נכנסים לתמונה אלמנטים כמו עמימות וחוסר וודאות. הלחצים מציפים בעיות, לפתע מתחילים להבין שאין אחידות במטרות ובאינטרסים נוצר חוסר איזון בין יכולות ותפוקות. הממשקים לא ממש מתפקדים והעסק כולו נתקע.
כחלק מראייה עסקית וארגונית חדשה, חברות רבות מבינות כי יש צורך לשמור על גמישות מחשבתית וממשקית, דהיינו במקום ממשקים במתכונת המסורתית לייצר שותפות אמיתית. זה בדיוק מה שחברת יעוץ ארגוני כמו גפן יעוץ וניהול עושה עבור לקוחותיה.
החברה פתחה את מתודולוגיית ה – Active Partnership, יצירת תקשורת בין אישית והיכרות בין כל המחלקות והזרועות שאמורות לעבוד יחד בארגון. במסגרת הליווי מעניקים לממשקים השונים שמות ופנים ולאחר מכן מבצעים מיפוי ואיתור של האינטרסים השונים, את המשותפים שכוללים הגשמת חזון, מטרות, יעדים וכד' וגם את האינטרסים השונים ולעיתים מנוגדים.
באופן לא מפתיע בכלל, כאשר עושים 'האנשה' של ממשקים קל יותר לייצר סינרגיה ועבודה משותפת. זה לא נראה "סתם" משהו ארגוני שהונחת מלמעלה, יש מאחוריו הגדרת משימה, יעדים של צוות או אדם, צרכים ויכולות אובייקטיבים ועוד. זה ללא ספק יוצר תחושת הדדיות ושותפות משימה.
כיום, ממשקים חייבים לשמור על אג'יליות כחלק מהמשחק והקיום בעולם העסקים הכלכלי והארגוני . כל עוד "הכל פועל כמו שעון" הממשק זורם, אך ברגע שיש צורך אקוטי הממשקים נדרשים לשנות עצמם ולהתאימם באופן אחיד וסינרגטי לצורך המעודכן, בלי התערבות של ההנהלה, בלי לזעזע את המערכת ובוודאי בלי לעצור ולהשבית את המערכת כולה.
קרדיט תמונה: Freepik
