התקן תוך רחמי (IUD) הוא אחד מאמצעי המניעה היעילים והנפוצים בעולם, אבל "התקן" זה בעצם שם כללי לשתי משפחות שונות לגמרי מבחינת אופן הפעולה: התקן הורמונלי(כמו מירנה או קיילינה) והתקן נחושת ללא הורמונים כלל (כמו נובה טי או בלרין). ההבדל בין השניים לא רק טכני – הוא משפיע ישירות על מי שההתקן מתאים לה, ועל מה שכדאי לצפות אחרי ההתקנה.
התקן הורמונלי משחרר כמות קטנה ומקומית של הורמון לבונורגסטרל ישירות לרחם. יתרון מרכזי: אצל חלק גדול מהנשים המחזור נהיה קל משמעותית עד כמעט ונעצר, מה שהופך אותו לאופציה טובה גם למי שסובלת ממחזור כבד. יש דגמים במינונים הורמונליים שונים ובמשכי הגנה שונים, כך שהבחירה בין הדגמים השונים גם היא נעשית באופן פרטני.
התקן נחושת פועל ללא הורמונים כלל – הנחושת יוצרת סביבה שאינה מתאימה להפריה. יתרון מרכזי: מתאים לנשים שמעדיפות להימנע לחלוטין מהורמונים, כולל מטעמים רפואיים או אישיים. מנגד, אצל חלק מהנשים הוא עלול להביא למחזור כבד או כואב יותר, בעיקר בחודשים הראשונים לאחר ההתקנה.
איך בוחרים? השיקולים כוללים את סדירות המחזור ועוצמתו, רגישות אישית להורמונים, האם יש רצון להקלה על מחזור כבד, תוכניות פוריות עתידיות, ולעיתים גם גיל ומספר הלידות. אין תשובה אחת נכונה לכולן – ולכן שיחת ייעוץ עם רופא/ת נשים לפני ההחלטה חשובה לא פחות מהקריאה על ההתקנים עצמם.
מה משותף לשני הסוגים ? שניהם נחשבים לאמצעי מניעה יעילים מאוד) מעל 99% במרבית המקורות), שניהם הפיכים לחלוטין – כלומר פוריות חוזרת במהירות יחסית לאחר ההוצאה – ושניהם מותקנים ומוסרים בהליך מרפאתי קצר יחסית.
כדי להבין את כל האפשרויות הקיימות היום – הדגמים השונים, משך ההגנה של כל אחד, ואיך מתבצע תהליך ההתקנה עצמו-כדאי לקרוא את המדריך המקיף, שמרכז את כל המידע במקום אחד.
נכתב ע"י דר גוטמן רופא נשים
תמונה https://pixabay.com
