מנו סטרבורבדיס, נתנייתי בלב ובנשמה. מוסיקאי בוגר בית הספר רימון למוסיקה, ששימש במשך שלוש שנים גם יו"ר אגודת הסטודנטים של רימון. רק מחכה לרגע שתיגמר הקורונה, וכל היצירה הגדולה בה השקיע בבית הספר, תתורגם סופסוף לפרויקט מוזיקלי ולסיבוב הופעות. בינתיים הוא לא קופא על השמרים וממשיך ליצור, לבצע ולקחת חלק במיזם טכנולוגי בתחום המוזיקה.
מאת: יאיר ישראל
מנו סטרבורבדיס הוא רק בן 29, אבל כבר מחזיק מאחוריו סיפור חיים מאוד לא שגרתי. הוא נולד בארץ לאם צברית ולאב יווני נוצרי, שהגיע לארץ במסגרת מסע הופעות יחד עם משפחתו והופיע כאופנוען שנוסע על "קיר המוות" בגני התערוכה. אמו הגיעה לאחת ההופעות, נפגשה עם הפעלולן הנועז והשאר היסטוריה. כשהיה בן 10 הוריו התגרשו, מה שהותיר חותם משמעותי על נפשו ואישיותו. "הגירושים היו חוויה מעצבת ומחשלת עבורי", הוא מספר. "נאלצתי להיות הגבר בבית בגיל מאוד צעיר. זה הפך אותי ליותר מודע לעצמי ולדברים, לאדם שחי את הסיטואציה".
באותו הגיל אירע המפגש הראשון שלו עם מוזיקה. "בגיל 10 ראינו חבר ואני מודעה של הקונסרבטוריון, והחלטנו ללכת לשיעור ניסיון. איך שנכנסנו בדלת המורה צעק עלינו: "איך אתם באים לשיעור ניסיון בגיטרה בלי גיטרה?". ברחנו מהשיעור והלכנו להשיג גיטרה בכליזמר. בשיעור השני למדנו ארבעה אקורדים ומאז לא חזרנו אליו". ארבע שנים אחרי, החל לקחת את המוזיקה הרבה יותר ברצינות, וכבר בגיל 14 התחיל הנער המחונן לכתוב ולהלחין שירים משל עצמו. לאחר הצבא ולאחר כשנתיים בהן ריכז את שבט הצופים "בזק" בעיר יצא לטיול של שמונה חודשים במזרח, וחזר לארץ לעבוד ובמקביל הלך ליום פתוח בבית הספר רימון למוסיקה והתאהב ממבט ראשון.
מתי הבנת שאתה הולך לעסוק במוזיקה ?
"החלטתי לעזוב את העבודה ולהצטרף לרימון. התקופה ברימון הייתה מטורפת ממש. הייתי שם חמש שנים במסלול מגמת שירים, בהובלת יהודה עדר שהמגמה היא 'הבייבי שלו'. קיבלתי מהמקום הזה כל כך הרבה כלים. למדתי אצל מורים מדהימים שהשפיעו וישפיעו עליי כל החיים".
כשרונו בלט במיוחד ברימון, שם התמנה ליו"ר אגודת הסטודנטים, ושימש בתפקיד לאורך שלוש שנים, תוך שהוא מוביל את האגודה להישגים, ונדרש להובילה מתחילת התפרצות הקורונה. "החוויה ברימון הייתה מטורפת ומשוגעת, כל כך הרבה יצירה ומוסיקה במקום אחד. אחד הדברים הכי חשובים זה מה שאנחנו קוראים לו ה"דשא" – המפגש החברתי עם המון חבר'ה מוכשרים בהפסקות, כשכולם יושבים בחוץ ומנגנים יחד. זה משהו שמביא להמון שיתופי פעולה מוצלחים."
כיום מנו משתתף בפרויקט מוזיקלי תיאטרלי בשם 'הפונדק', מחזמר מקורי אותו כתב רום ברדוגו, חברו לספסל הלימודים ברימון, בשדרוג לשיר שנכתב בקורס 'פרויקט מחזמר' בהנחיית אוהד חיטמן. המחזמר נמצא כעת בשלב החזרות בתיאטרון הסמטה ביפו, בבימויו של יותם קושניר. "בגלל הקורונה ההופעות ירדו מהפרק, כמו כל עולם התרבות שכבה לחלוטין, ואנחנו כבר מתים להתחיל להופיע". במקביל הוא לוקח חלק במיזם טכנולוגי שלדבריו אם יצליח "יתן מקום גדול יותר לאומנים בתחילת דרכם ויאתגר את תעשיית המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום". היכן נראה אותו בעוד כמה שנים? כשמדובר בכישרון כזה, לנו נותר רק להמתין.
