מחלוקת קרח ועדתו עליה נקרא השבת החלה לכאורה מתוך רצון לקיים חברה שוויונית אשר אינה בנויה ממעמדות. כולם שווים. כטענת הפונים למשה ולאהרון: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל ה'"(במדבר ט"ז, ג). קרח מחדד את עובדת היותנו עם סגולה וטוען כי כל העם קדושים ולכן העובדה שמשה ואהרון מכהנים בתפקידם זו התנשאות על עם ה'.
כדברי המדרש בבמדבר רבה : "ויקהל עליהם קרח" – אמר להם: "כל העדה כולם קדושים" וכולם שמעו בסיני: "אנכי ה' אלקיך", "ומדוע תתנשאו על קהל ה' "? אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים; עכשיו כולם שמעו -"ומדוע תתנשאו"? … (פרשת קרח פרשה יח סימן ו). על פניו, טענתו צודקת. עם העבדים שיצא ממצרים צריך לבנות חברה הראויה לחיות בה והתנשאות של אדם כזה או אחר על פני כולם מקלקלת את השורה ופוגעת באיכות החברה ובתקינות ערכיה.
אך כבר מינקות למדונו כי דברי קרח אלה אינם תמימים ובטח ובטח שלא נושבת בהם רוח המבקשת לבנות חברה שוויונית אלא דבריו הם דברי בלע, תואנה ומריבה וכן אנו מכירים את צדקנותו המעושה של קרח, שבאה לידי ביטוי בשאלתו המתחכמת למשה: בית שכולו ספרים האם חייב במזוזה? טלית שכולה תכלת האם חייבת בציצית (תכלת)? (תנחומא קרח ד). אם כך, מה הוא פספס ? והמדרש אף מקצין ושואל: "קורח, שפיקח היה מה ראה לשטות זו?" והמדרש בתנחומא אף מוסיף, "חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה". כלומר, יש תמימות דעים בקשר לחכמתו של קורח ובכל זאת חכמתו במקרה זה העבירה אותו על דעתו.
ועונה המדרש : "אלא עינו הטעתו – ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר "משה ואהרן בכהניו – ושמואל בקוראי שמו" (תהלים צ"ט, ו), עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו – שכולם מתנבאים ברוח הקודש … (במדבר רבה י"ח, ח').
המדרש טוען שקורח העז להרים ראשו על משה ואהרון בגלל שראה ברוח הקודש כי צאצאו יהיה שמואל הנביא ואכן בספר דברי הימים, נמצא אותו קשר באופן ברור: "וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל. בֶּן אֶלְקָנָה… בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח" (דה"א ו', יח-כב). ולכן קורח חשש כי מקומו כרגע בהנהגה או יותר נכון, חוסר מקומו בהנהגה ייפגע בעתיד לבא בקיומו של שמואל ששקול כנגד משה ואהרון. משמעות הדברים היא כי קורח לא דאג לעצמו אלא לצאצאיו הגדולים האמורים לצאת ממנו. כדברי ר' יהונתן אייבשיץ:" אמר (קרח) בשבילו (שמואל) אני נמלט, ועשרים וארבע משמרות עומדות לבני בניו כלם מתנבאים ברוח הקדש…" קרח האמין שהוא לא פועל בשביל כבודו שלו אלא בשביל אותו צדיק שאמור לצאת ממנו.
ובכל זאת, קרח נענש. אז נשאל שוב אז מה הוא פספס ?
בזמן שלמדתי את הסוגיה הזו ראיתי באחד המקורות את תשובתו של ר' ברוך דובדבני ז"ל, שהיה דור שמיני לרבי אלימלך מליזנסק ותלמידו של הרב קוק כי "טעה קורח בראייתו וחשב שגדולתו של משה וקדושתו של אהרן הם בתפקידיהם, ואם גם הוא, קורח, יכהן בכהונה זו אף הוא יזכה לגדלות זו. ולא ידע כי קדושתם של משה ואהרן היא עצמית ולכן נבחרו לתפקידים אלה".
בעצם קרח חשב בשפתנו, שהתפקיד עושה את האדם ולא הבין שהאדם עושה את התפקיד. ולכן הוא טוען " כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'" קורח האמין שעצם ההשתייכות לשבט לוי מאפשרת גם לו להיות מועמד ראוי לתפקיד הכהונה בטח אם שמואל הנביא צריך לצאת ממנו.
ומה שמעניין בפרשה שלא רק קרח פספס. נדמה לרגע שכולם כולל משה לא מבינים את הסיפור ולכן נופלים שוב ושוב : "|וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם ה'" ובהמשך, וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת–מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל-דְּבַר-קֹרַח". ולמרות שאהרון בעמידתו בין החיים ובין המתים עצר את המגפה עדיין לא נופל האסימון. עד מבחן המטות. שאז הוכחה הבחירה הן בשבט לוי והן באהרון.
ע"פ המשך חכמה תפקיד מבחן המטות היה לתקן את הנחת היסוד של קורח ועדתו, שהכהונה אינה סגולה, אלה כישרון פעולה בלבד. וכעת ברור לכל כי אין פה עניין של התנשאות, ניצול כח או סידור עבודה לקרובים יש פה סגולה אישית, קדושה עצמית.