"ביום שישי הראשון למלחמה ראיתי תיוג בפייסבוק של איסוף מצרכים ליום הולדת לילדה מהדרום. כותבת הפוסט, נטלי גמליאל, הגיעה בצהרי היום לקחת את הטרופיות שהיו מיועדות ליום הולדתו של בני שהייתה אמורה להיערך באותו השבוע ונדחתה עקב המצב.
תוך כדי שיחתנו ניסיתי להבין איך כאימא עם ילדים קטנים בבית, אני יכולה לעזור.
היא המליצה לי להיכנס לאחת מקבוצת המתנדבים הפעילות בעיר. כך שמעתי על חבר'ה שהגיעו למילואים בנתניה שחיפשו משחקי קופסא, הרמתי שיחת טלפון לרמי המנהל של סניף "מוזלים" באזוה"ת הישן, שאמר לי תגיעי וקחי מה שאת רוצה. הבנתי שיש כאן משהו, שיש משמעות. הדבר הבא היה לארגן אוכל לחיילים, הרמתי טלפון לחיים מזרחי מ"קייטרינג מזרחי" שמיד נרתם וארגן 70 מנות לחיילים. השתגעתי מהידיעה שאפשר להזיז עולמות ולעזור בשיחת טלפון וכך פנינו לציון ברנס ששלח ארוחות שישי למפונים ולמר צ. ליסינג שנרתם לכל בקשה.
גיליתי שפשוט צריך לחבר בין אנשים טובים לצרכים שעלו. כשהבקשות לא פסקו בעלי ואני נרתמנו למשימה, החלטנו לעזור בכל מה שנצליח. הייתה בקשה למדיח בקרב מפונים שהצלחנו להשיג מתרומה. קובי, שהוא נגר מטבחים במקצועו, לקח את הטנדר ונסע להביא את המדיח מחדרה והעברנו למשפחה. אני אוספת בגדים, מכבסת ומנקה כדי להעביר את התרומות בצורה יפה ומכבדת. הכל עובר מפה לאוזן וזה מדבק. אני רואה את עצמי ממשיכה לעשות את זה, גם בהמשך, שומעים שמשהו חסר, ומנסים למצוא דרכים לעזור לאנשים וככה זה גם עובר לילדים שלי. " שאתה נותן אתה מקבל בחזרה". אני רואה לנגד עיניי את מעשי החסד של אמא שלי שושנה שושה בת מריים ז"ל ואני מקדישה לה את כל העשייה שלנו. אנחנו כבר חודש בתוך הלחימה, אני רואה שאנשים קצת התעייפו אחרי שתרמו הרבה ועדיין החסד הזה ממשיך ולא עוצר. שומעים שמישהו צריך משהו ולא נרגעים עד שמוצאים מי שיעזור. כולי תקווה שנמשיך בעשייה ובעשיית טוב. אני מאמינה כי הטוב בסוף חוזר אליך בחזרה. יצא שהצטרפתי "במקרה", והכרתי המון אנשים טובים. אני קוראת לכולם- תתנדבו, זה מרומם את הנפש, העם הזה מלא באהבה והערכה. "
