המרוץ 'רצים לזכרם' יתקיים זו השנה השלישית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכל רחבי הארץ. בועז יעקב, יוצא השייטת ויוזם המרוץ, מספר על המשמעות בהנצחת שמות הנופלים. להרשמה למירוץ: https://www.memorun.org
בימים בהם נדמה שהמציאות הפוליטית בה אנו חיים רק מעמיקה את השסע החברתי ומחדדת את תחושת הפילוג, נראה שדווקא האזרחים הם אלה הלוקחים על עצמם את המשימה לאחד שוב את העם. אחת הדוגמאות הטובות לכך ניתן למצוא במיזם, שעתיד להתרחש השנה זו הפעם השלישית: 'רצים לזכרם'.
רץ לזכרם. יוצא שייטת 13 בועז יקב
המרוץ, בו אין נקודת זינוק, אין קו סיום וגם לא פודיום למנצחים, נועד בעיקר כדי לייצר תחושת אחדות ברגעים הקשים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, כדי לתת כבוד לנופלים ובשביל להנציח אותם. גם השנה הוא ייערך בכל רחבי הארץ, ביום הזיכרון. גם השנה, בשעה חמש וחצי בדיוק, ייצאו אלפי אנשים מבתיהם כדי לקחת חלק בפעילות הספורטיבית המשותפת, כשכל אחד מהם יקדיש אותה לאחד החללים.
"מאז שהשתחררתי מהצבא, תמיד חיפשתי דרכים לעשות למען הקהילה" מספר בועז יעקב, שיזם את 'רצים לזכרם' ושירת בעבר כלוחם בשייטת 13, "אני חובב ריצה ובמשך השנים ניהלתי קבוצת ריצה של נוער בסיכון, כשהמטרה שם הייתה להכין אותם לצבא ואולי אפילו להכין אותם לחיים. אימנתי אותם פעמיים בשבוע בהתנדבות מלאה. בשלוש השנים האחרונות החלטתי להגשים חלום ישן שהיה לי, בדמות המירוץ, שהחל בכלל כפעילות אישית ופרטית שתמיד עשיתי בימי זיכרון".
איזו פעילות זו הייתה?
"מאז שהשתחררתי, הייתי נוהג לערוך ריצה ביום הזיכרון, שהמשמעות והמטרה שלה הייתה לזכור. זו הייתה שעת ריצה בה הייתי מעלה, תוך כדי עם עצמי, זיכרונות מחברים ומכרים שנפלו, וזאת הייתה הדרך עבורי לפרוק את הרגשות הרבים שעולים ביום הזה לאורך השנים. עם הזמן חשבתי שהדרך הזאת יכולה לתת מענה להרבה אנשים ומאז הרעיון למרוץ התחיל להתבשל".
לתת מענה בהתמודדות שלהם עם הזיכרונות?
"זה נותן מענה משני צדי המתרס. מצד אחד, אנשים עם זיכרונות כואבים, שאולי אפילו היה להם קשר קרוב עם מישהו מהנופלים, מרגישים את הקושי ביום הזה, המרוץ עצמו ותחושת האחדות שעוזרת במעט לשחרר. מצד שני, יש כאלה שאין להם קשר אישי ביום הזה, והיו רוצים מאוד להרגיש יותר מחוברים, כשלא תמיד יש להם את היכולת. עבורם, ההשתתפות במרוץ היא דרך לקחת חלק פעיל בזיכרון ומשהו שעוזר להם להתחבר".
מה הם המאפיינים של המרוץ לזכרם של הנופלים?
"זה בהחלט מרוץ לא שגרתי. הוא מאוד אישי, אך גם מאחד ומקרב. לא כזה שמגיעים בסופו להפנינג עם מוזיקה. אגב, אנחנו קוראים לזה מרוץ, אך מי שמשתתף בו לא חייב לרוץ, וזו נקודה משמעותית. אפשר גם לעשות אותו בהליכה או ברכיבה באופניים. הרעיון הוא שכל אחד יוכל לקחת בו חלק, ולכן גם אין לו מקום מוגדר. הדברים היחידים שמגדירים את המרוץ, זו השעה בו הוא מתקיים – חמש וחצי בערב של יום הזיכרון, כשעתיים לפני יום העצמאות. כמו כן, חולצות המרוץ שעליהן מודבק שלט מיוחד המציין את שמו של הנופל, שלזכרו הם רצים. החולצות הן בצבעי כחול לבן וכך אנחנו צובעים את הרחובות בארץ באותה שעה".
איך כל זה מתבצע בפועל?
"אפשר להירשם למרוץ באמצעות האתר שלנו – www.memorun.org. באתר ניתן למצוא גם הסברים על המיזם. ממלאים את הפרטים, נרשמים בתשלום סמלי של ארבעים שקלים, שנועד רק לכסות את ההוצאות השוטפות, בוחרים מידת חולצה, ומקבלים מהמערכת שם של נופל. לאחר מכן, ניתן לאסוף את החולצה באחת מ- 15 התחנות הפזורות ברחבי הארץ. עבור תושבי נתניה, התחנה הקרובה ביותר נמצאת בצומת השרון. במקביל, אנחנו שולחים מייל עם השלט שאמורים להדביק על החולצה בזמן המרוץ, ובו הפרטים של הנופל".
אם מישהו רוצה לרוץ עבור מישהו מהחללים שהיה קרוב אליו במיוחד?
"לאחר שהמערכת בוחרת שם אקראי של נופל, ניתן לבחור שם נוסף ולהשתתף במרוץ עבור הנצחת שניהם. העניין שבבחירת שם אקראי, נעשה מכיוון שאני רואה בדבר הזה מיזם לאומי ולא פרטי. יש היום יותר מ-23 אלף נופלים. המטרה היא לכסות את כולם לפחות פעם אחת. כלומר, שלכל נופל יהיה לפחות אדם אחד שישתתף בשבילו. בשנה הראשונה למרוץ השתתפו כ-4500 אנשים, בשנה השנייה כ-8000, ואני מקווה שהשנה זה ימשיך לגדול ובהרבה. מבחינתי, החזון הוא שתוך ארבע או חמש שנים נגיע לעשרות אלפי רצים בכל הארץ ושזה יהפוך למסורת ביום הזיכרון, ועוד דרך להנציח את הנופלים".
איך אתה מרגיש כשאתה רץ ביום הזה?
"ברמה האישית, בשנה הראשונה שקיימנו את המרוץ, אנשים היו בטוחים שהם ייצאו לרוץ ויהיו לבד ברחוב. כשיצאתי לרוץ בשנה הראשונה זה היה מאוד מרגש לראות פתאום עוד אנשים וקבוצות רצים עם החולצות שלנו. אתה רואה ברחובות קבוצות ריצה ומשפחות שמשתתפות בזה. זה בדיוק האפקט שנוצר כשכולם יוצאים לרוץ באותה שעה. אתה מתחבר למשהו גדול יותר וזאת המטרה".
איזה תגובות אתה מקבל מאנשים לגבי המרוץ?
"הרבה אנשים שהשתתפו בשנתיים הראשונות, העלו לאחר מכן הודעות בעמוד הפייסבוק של 'רצים לזכרם' ופרסמו תמונות. אחרים, שעבורם יש זיכרון כואב, סיפרו לי שזאת הדרך שלהם לקום מהאבל, לצאת מהבית ולראות שהם לא לבד ושעוד אנשים מחוברים למקום שלהם. יש כאלה שאמרו לי שזאת הדרך שלהם לעשות את ההפרדה בין יום הזיכרון לבין יום העצמאות. היה מרגש במיוחד גם לשמוע על אנשים שקיבלו שם של נופל וחקרו את הסיפור האישי שלו ומי הוא היה. יש נופלים משנים מוקדמות של המדינה, והאנשים שמשתתפים מגלים סיפורים מדהימים עליהם ומעניקים תוקף מחדש לזיכרון שקשור בהם. אני חושב שרק זה שווה את הכול. אני משקיע במיזם הזה המון אנרגיה, אך כששומעים את כל הסיפורים האלה ורואים את האפקט שזה יוצר ואת אלפי המשתתפים שמתאחדים כדי להנציח, זה יוצר תערובת רגשות מיוחדת של עצב, אך גם של גאווה".
ניתן להירשם למירוץ כאן: https://www.memorun.org
תמונה ראשית: אלפים שמנציחים את הנופלים. צילום באדיבות 'רצים לזכרם'
