מספרים על עשרה מבריחי מכס מקצועיים שנתקלו בבעיה. בנקודת הגבול התחלף המפקד, והמפקד החדש קשוח ומכיר את כל הטריקים הישנים. ישבו וחשבו ומצאו מבריחי המס טריק חדש: נביים לוויה ובתוך הארון נבריח את מה שצריך להבריח. וזה בדיוק מה שעשו. בפעמים הראשונית עברו המבריחים ללא כל בעיה, אלא שבפעם החמישית, בטוחים בהצלחתם ושאננים בשיטתם, עצר אותם מפקד המכס החדש. "מבין הלוויה, אבל למה אלה שסוחבים את הארון מחייכים?". המפקד פותח הארון ומגלה את האוצרות החבויים – אז החלו מבריחי המכס לבכות. בעודם אזוקים חייך לעברם המפקד הקשוח ואמר: אם הייתם בוכים קודם, הייתם חוסכים את הבכיות עכשיו…
ככה זה גם בשלושת השבועות, הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, בהם אנו מקוננים ואבלים על חורבן הבית. אם אנחנו נבכה בימים האלה על החורבן, ובאמת נוסיף במצוות, נגרום שלא נהיה צריכים לבכות יותר. אדרבה תשעה באב ושלושת השבועות יהפכו לימי חג ושמחה.
פרשת השבוע היא פרשת מטות. גם בהפטרה מופיע הנושא: הקב"ה מראה לירמיהו בנבואה ושואל אותו "מה אתה רואה?" עונה לו ירמיהו "מקל שקד אני רואה". מסביר לו הקב"ה, למה אני מראה לך את השקד? "כי שוקד אני על דברי לעשותו".
שקד הוא הפרי הגדל הכי מהר. בין החנטה שלו (כשיוצאים הפרחים) לבין הרגע שהפרי הבשיל לגמרי עוברים 21 יום. בדיוק כנגד שלושת השבועות.
יש גם קשר: בשקדים ישנם שני סוגים. יש סוג שכאשר הוא קטן הוא מר, אך כשהוא גדל הוא נהיה מתוק. לעומתו יש סוג אחר. כאשר הוא קטן, הוא מתוק. דווקא כשהוא גדל, הוא נהיה מר. השקדים שאנחנו אוכלים היום ומכונים שקדים, שייכים לסוג הראשון – קטנים מרים, גדולים מתוקים. הסוג השני המופיע בתורה נקרא 'לוז'.
זה מסביר לנו למה נבחר השקד. המטרה של שלושת השבועות שנהפוך את המר למתוק! שנוסיף בתורה, נוסיף במצוות, נבכה על מעשינו, ואז בצורה הזו נהפוך את המר למתוק. ולמה דווקא מטות? ודווקא כעת הבחירה היא במטה – מקל ולא בשבט? שבט הוא ענף רך שנתלש הרגע מהעץ וניתן עדיין לכופף אותו. ברגע שהוא מתייבש, הוא מתקשה והופך למקל. לירמיהו מראה הקב"ה מקל מעץ שקד ולא ענף שקד. דווקא הקשיים הם אלה הנותנים לנו את הכח ואת העוצמה להתמודד ולנצח, כי צמיחה מגיעה תמיד מהמקום הנמוך ביותר.
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש, חפשו אותנו ב-f חב"ד נתניה – הדף הרשמי
