"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם" (שמות י"ב,ל"א). הצהרה זו של פרעה סוגרת תקופת שעבוד קשה של עם שלם ופותחת את השערים לקראת הגאולה. השחרור המיוחל סוף סוף קורה באופן מוחשי ובני ישראל יוצאים מעבדות לחרות. הם מגשימים את חלומם ואת חלום אבות אבותיהם זה מאתיים ועשר שנים ויוצאים בקול רעש גדול.
והחירות אינה רק מן השעבוד הפיזי, מן העבודה שלא נגמרה אף פעם, מן השוט והעינויים אלא היא גם ובעיקר מן ההשפלה הממושכת או כפי שאומר הרב קוק בעין אי"ה : "נוראה היא העבדות. לא רק עינוי גופני יש בה. לא רק סבל נפשי יש בה. חמורה מכל אלו היא השפלת הרוח".
ואולי, בשל כך, נצטווינו לקיים מצוות רבות זכר לאותה יציאה: מחד, איסור חמץ, אכילת מצה ומאידך, תפילין, קידוש, פדיון בכורות ועוד. כלומר, יש לקב"ה עניין שנזכור את עצם הגאולה אך גם את תקופת השעבוד. אם כך נשאל, אבל מדוע לזכור זאת יום יום ? הרי מי שעבר ייסורים בוודאי הוא מתעורר איתם ונרדם איתם בכל לילה והם מלווים אותו כעניין שבשגרה גם ללא הציווי המפורש ואולי להיפך צריך לסייע לו להעביר, לשחרר או כפי שנוהגים לומר, לא רק לצאת ממצרים אלא גם להוציא את מצרים מאתנו.
אומרים לנו חכמינו, כי יציאת מצרים הינה יסוד באמונה. עד כדי כך? הכיצד? ביציאת מצרים ובכל המופתים שקדמו לה ישנה נוכחות גלויה של בורא העולם. נוכחות פעילה המשנה סדרי בראשית, וכל זה כדי להציל את עמו מצרתם. בפעולות שעשה הוא הודיע קבל ועולם כי הוא בחר בעם ישראל, הוא משגיח על העם הנבחר והוא אף יעניש כל אומה שתצר על העם שלו. עד עתה הצהרה זו הייתה באופן אישי, פרטי מול האבות.
אחת השאלות המעניינות העולות מקריאת הפסוקים המתארים את אותה גאולה היא מתי הוא זמן יציאת מצרים? ואכן, פרשני המקרא עסקו בשאלה – האם בשעות היום או הלילה? ונאמר: "שלובות הן הגאולות יחד, גאולת היום וגאולת הלילה".
אומר הרב קוק : "יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו". יציאת מצרים היא אירוע מכונן לעם ישראל בפרט ולאנושות ככלל, לאדם פרטי ולאומה, כי אנחנו חיים בתוך תהליך. והקושי הגדול יביא בסופו של דבר לטוב המיוחל, אם נדע לשאוף ולכסוף אליו.
כמו שאומר השיר "כל אדם צריך מצרים" גם בתקופת ההכשרה יש מצרים. ימים חשוכים יותר, ימים שלעיתים מנמיכים את רוחנו ומקשים על כנפינו לעוף אם נזכור כי זה תהליך. ובתהליך יש גם וגם ונראה מול עינינו את המטרה והשאיפה הסופית ונאמין, אזי נוכל ללמוד גם מהקושי ולקרב בעזרתו את הגשמת החלום. ואולי זו הסיבה שיציאת מצרים נזכרת בכל יום ויום והיא יסוד באמונה.
