לרקוד אל האושר

אחרי 28 שנים של עיסוק בריקוד באימפרוביזציה, אילנית תדמור הפכה לאחת הדמויות המרכזיות בתחום בארץ, ומפעילה פרויקטים, שיעורים וסדנאות בסטודיו שלה. כעת היא מזמינה את כל מי שרוצה לחיות עם יותר אנרגיה, פחות מתחים ובאופן יותר מודע, להגיע וללמוד את הטכניקה הייחודית.

אל המסלול הרשמי והאקדמי של לימודי הריקוד, אילנית תדמור הגיעה רק בגיל 21. אך את האהבה לתחום, היא החלה לגלות עוד בתור ילדה, כשהייתה רוקדת ונעה במשך שעות בסלון בבית הוריה. אז בילדותה, כשניסתה להירשם לחוג בלט, היא ברחה מהסטודיו עוד במהלך השיעור הראשון בתחושה שהורסים לה את הריקוד. בכל הקשור לתנועה, היא הרגישה שלה יש שפה משלה, ושהשפה הזו לא מתחברת לחוקים הנוקשים של סגנונות הריקוד הקלאסי. ואמנם, משנפתח המסלול האקדמי בירושלים לאנשים שאינם בעלי עבר בריקוד, ולאחר שהתקבלה אליו, היא הבינה שהחלום הגדול שלה שזור בתחום, ומאז במשך 28 שנה היא לא עוזבת את הסטודיו.

"מאז שהתקבלתי למסלול הלימודים באקדמיה, למרות שלא רקדתי באופן מקצועי לפני, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי" אילנית מספרת, "הרגשתי שאני מגשימה את החלום ומהר מאוד הכול הלך לכיוון קריירה בתחום. למדתי בשני מסלולים עיקריים שכללו מצד אחד את הריקוד ומצד שני את כל נושא המיינדפולנס, שנקרא אז בודהיזם. התחלתי להופיע באותן שנים, זכיתי במלגה, נסעתי בכל העולם ונכנסתי בעיקר לתחום הריקוד שנקרא אימפרוביזציה בתנועה. לאחר שסיימתי את הלימודים הופעתי עם הרכב שנקרא 'ורטיגו', ובמקביל לעבודה עם רקדנים, התחלתי ללמד אנשים את תחום האימפרוביזציה. מכיוון שאני הגעתי לאקדמיה ללא רקע מקצועי, תמיד היה לי את המקום של איך לאפשר לאנשים אחרים ללא רקע להתחיל לרקוד".

באיזה שלב הקמת את הסטודיו שלך?

"אחרי שנים שבהן היו לי הרבה מסעות בעולם, חזרתי לארץ לפני 13 שנה והקמתי את סטודיו 'פליי' שאותו אני מוליכה ביחד עם צוות עד היום. הסטודיו פועל בתל אביב ובכפר סבא וכיום עיקר הפעילות בו כולל הכשרה עבור מורים לריקוד. התחלנו עם קורס מדריכים שפתחנו, ומאז אני עובדת בשיתוף עם משרד התרבות ומשרד החינוך בכדי להכניס את התכנים האלה לתחום החינוך".

איך שיתופי הפעולה האלה מגיעים לידי ביטוי?

"יש למשל את תכנית 'רקדן בקהילה' שבה במשך ארבע שנים אני מוליכה ביחד עם משרד החינוך קבוצה עם עשרה רקדנים, יוצרים וכוריאוגרפים, שמקבלים מלגה בכדי לעבוד עם קהילות בפריפריה. יש קהילה כזו גם בנתניה. הרקדנים עובדים עם קהלים שלא יכולים לשלם עבור שיעורי ריקוד ויוצרים איתם פעילות אמנותית. בנתניה למשל יש קהילה של נשים רוסיות שאיתן אנחנו עובדים וכן אוכלוסיה של קשישים. הפעילות מתמקדת סביב עבודה תנועתית ופיזית ואני חושבת שזה פרויקט מאוד משמעותי מכיוון שאני מאמינה שמה שאנחנו עושים בסטודיו אמור לחלחל לקהילה".

למה הכוונה? איך זה אמור לחלחל?

"נושא הריקוד באימפרוביזציה נועד בין היתר לשקף לנו את הנטיות ההתנהגותיות שלנו ואת הדרך בה אנחנו מתקשרים עם הסביבה. לכן הדבר מתחבר להרבה דברים שקשורים לחברה. איך אנחנו עומדים בתור לסופר, איך אנחנו מתקשרים עם הילדים שלנו, באיזה אופן אנחנו מסתכלים על הסביבה היותר רחוקה, השכנים שלנו, הקהילה שלנו".

מהם למעשה השורשים של טכניקת הריקוד באימפרוביזציה?

"מדובר בטכניקה עם מקורות מאוד עתיקים. משבטים אפריקאים וכן תרבות יפנית רחוקה. מצד שני, בתחום של המחול אין לה רקע ארוך, והגל החדש שלה שאליו אנחנו משתייכים, החל בארצות הברית על רקע ההתעוררות הפוליטית סביב מלחמת וייטנאם. בארץ, התחום הולך וצובר תאוצה, כשלפני שנים כשאני התחלתי להיכנס לתחום, היו עשרות מורים וכיום יש מאות. ישנו פסטיבל גדול שמתקיים, מגיעים אנשים מחו"ל. יש התעוררות מאוד גדולה".

ומהי המהות של טכניקת הריקוד הזו?

"כפי שאמרתי, יש בטכניקה הזו הרבה מעבר לריקוד. בסטודיו שלנו למשל, הייחודיות היא שלצד הריקוד תרגלתי לאורך כל השנים את נושא המיינדפולנס. זה החיבור שקיים אצלנו גם לבית הספר 'גוף נפש' שאיתו אנחנו עובדים. ביחד עם 'גוף נפש' רצינו להציע לאנשים קורסים שמלמדים לעבור תהליכים של שינויים בחיים דרך הריקוד והתנועה של הגוף. האימפרוביזציה אומרת, כמו הבודהיזם, שצריך להתעורר לרגע הזה. הקשבה לגוף. השיטה אומרת שצריך להקשיב לגוף ולדברים שהגוף מספר לנו. אנחנו בשפת היום יום קוראים לזה אינטואיציה, ואותה שיטה מלמדת אותנו איך להיות קשובים במשך יותר רגעים ביום לאינטואיציה ולתחושות שלנו שאותן הגוף משדר".

איך זה מגיע לידי ביטוי במישור הפרקטי?

"אנחנו עושים כל מיני תרגילים שמתקשרים לדברים שקורים לנו בחיים. בכל שיעור יש נושא אחר. אחת הדוגמאות היא שיעור בנושא מוביל ומובל. יש תרגילים שאנחנו עושים בזוגות, ודרך זה אנחנו מגלים יותר ויותר על עצמנו עד כמה אנחנו מובילים או מובלים בתקשורת עם אנשים. אנחנו רואים מהי הנטייה שלנו, ויש לנו את ההזדמנות, דרך הריקוד, להבין את זה. בדרך הזו, שהיא גם כייפית ונעשית תוך כדי ריקוד ותנועה, יש לנו אפשרות להתנסות ולתרגל. אנחנו עוברים ממגבלות לפתיחת אפשרויות. רואים מהי הנטייה הטבעית שלנו וההרגל, ואז דרך התרגילים מתאמנים גם על דברים שאנחנו פחות רגילים אליהם. השיעור מאפשר לאנשים לראות איך הנטיות האלה משפיעות על התקשורת שלהם עם אחרים, והם יכולים לתרגל את התובנות האלה גם בשיעורים וגם בין לבין השיעורים בתקשורת שלהם עם הסביבה".

אז למי מומלצים השיעורים והסדנאות בסטודיו שלכם?

"יש את הסדנאות שמיועדות למורים ולמדריכים. בנוסף, יש את השיעורים והסדנאות שמיועדים לכל מי שרוצה לעבור תהליך, ללמוד ולהתפתח, ולעשות את זה בדרך מהנה. הרבה אנשים מגיעים בהתחלה, ללא כל ניסיון בריקוד, ומרגישים מובכים. ואני אומרת להם שזה בסדר, שיאפשרו לעצמם להיות רגע באי נוחות הזו. מהר מאוד הם מגלים עד כמה נוח הם יכולים להרגיש בסביבת הסטודיו. כל מי שקיימת בו סקרנות ורוצה לחיות עם יותר אנרגיה ופחות מתח, אני ממליצה לו להגיע ולנסות. העבודה הזו מורידה מאיתנו הרבה מתח. מעבר לזה, יש כאן הרבה למידה מעמיקה וכייפית. וזו לדעתי המהות שלנו פה, ללמוד ולהתפתח".