לרגל יום האישה חוגגת עדי דואק את מהפכת הלבוש הנשי, היכולת לבחור ולקבוע מה נכון להרגשה הפנימית ולא רק החיצונית.
יום האישה הבינלאומי כבר כאן, ולכבוד ציון המאורע בחרתי לכתוב טור קצת שונה מבדרך כלל. בניחוח פמיניסטי משהו . לרוב אני עוסקת בבגדים בהיבט היותר פיזי וכיפי. במסגרת עבודתי אני ממיינת ארונות, מתאימה שילובים מעניינים, ורוכשת עם לקוחות פריטי אופנה שמתאימים לגזרתן.
מאחורי כל בגד וכסות ישנו עולם רגשי שלם ורחב. את זה יוכיחו כל ההודעות, שאני מקבלת אחרי סיום תהליך עם לקוחות, על השינוי בהרגשה הפנימית, ולא רק בחיצוניות.
בימינו, לרובנו, יש את האפשרות לבחור בכל בוקר את התלבושת שלנו, ואני בוחרת לציין את יום האישה הזה בהודיה על כך שהאפשרות הזו נראית לנו כיום בנאלית, מאחר ובעבר הדבר לא היה כך כלל!
לאורך השנים, בגדי נשים לא היו רק פונקציונליים ומצייתים לרוח התקופה, אלא גם סמל מגדרי. יחסי הכוחות בין גברים לנשים התבטאו בכל התחומים – גם בתחום בגדי הנשים. נשים התלבשו כפי שגברים אמרו להם, כפי שהן אמורות להיראות בעיני הממסד הגברי. לנשים, באותן תקופות, לא הייתה דעה בעניין המראה שלהן ואיך שהן אמורות להתלבש. עניין זה נמשך עד סוף המאה התשע עשרה. בגדי נשים לא היו נוחים (בלשון המעטה). הם הבליטו את החזה והרבו בבד ובמחוכים, מה שהקשה על הנשימה ועל היציבה של האישה.
בתחילת המאה העשרים החלה מהפיכה בלבוש. הנשים השתחררו מהמחוך, בהדרגה התקצרה החצאית, ואפילו המכנסיים החלו לשמש נשים בפעילויות ספורטיביות. המאה העשרים הייתה רוויה במהפכים בתפישת אידיאל היופי והמודל הנשי. שנות החמישים אופיינו במודל נשי, חושני ובעל קימורים. בשנות השישים, לעומת זאת, טוויגי שלטה כמודל היופי שהמראה שלה סימל נעורים, מראה של אישה – ילדה, וטשטוש בין הסממנים הנשיים לגבריים. אם קופצים לשנות התשעים אז בכלל רואים שני אייקונים מנוגדים: קייט מוס עם מראה ההרואין שיק, לעומת הסופר מודלס הבוטילישס של אותה התקופה (סינדי קרופורד, נעמי קמבל וקלאודיה שיפר).
אז, כן, האישה המודרנית עומדת בכל בוקר בפני אפשרויות רבות שלא עמדו בפני סבתה, והיא רשאית לבחור. יחד עם זאת, עולם המושגים שמסביבה מעוגן בקלישאות, בסטריאוטיפים ובדעות קדומות, והיא מנסה לרוץ בין כל הטיפות ולהצליח לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (מיניות לעומת התחסדות, אסרטיביות לעומת עדינות וכדומה). לכן, על אף שצעדנו קדימה מרחק שנות אור מהדורות שלפנינו, עוד ארוכה הדרך עד שנגיע אל הנחלה.
טיפ מעדי: כולנו שבויות וחיות בתוך "תבניות" שונות ומשונות לגבי הנראות שלנו. זה יכול להיות משהו ששמענו מהחברה סביבנו, אבל מניסיוני, ה"שוטר" הכי קשוח יושב אצלנו בראש. את זה אסור לי ללבוש כי…. וזה לא מחמיא לי כי…שחררו את השוטר הפנימי, כי בחוץ יש מספיק שוטרים חיצוניים…
*הכותבת, עדי דואק, מתמחה בסטיילינג אישי והום סטיילינג. הצטרפו לדף הסטיילינג: @Adi's Life Style או צלצלו 054-6899090
