פרשת השבוע 'האזינו' ויום הכיפורים מאת הרב יוסף יצחק טאוב, רב קהילת ממ"ש – מרבני 'מטה משיח נתניה'
לא לגדר ההפרדה
בני אדם ככל היצורים בטבע, הינם זמניים. השמיים והארץ לעומתם, נצחיים המה. זו הסיבה שהביאה את הנביאים הגדולים שהיו לעמנו לבחור בשמיים ובארץ כעדים לדבריהם, שיהדהדו בהם שנים רבות לאחר שהשומעים האנושיים כבר יעברו מן העולם.
דוגמה מעניינת לכך ניתן למצוא הן בפרשתנו – פרשת האזינו והן בספר ישעיהו אך עם שינויים די בולטים ומסקרנים.
בפרשת השבוע, משה רבינו קורא: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". הנביא ישעיהו שחי מאות שנים לאחר-מכן, השתמש בביטוי הפוך: "שמעו שמים והאזיני ארץ". בעוד משה קורא לארץ "לשמוע", ישעיהו מבקש ממנה "להאזין"; וכשמשה אומר "האזינו השמים", אומר ישעיהו "שמעו שמים".
(אגב, שמיעה והאזנה אינן מילים נרדפות. האזנה פירושה שמיעה מרוכזת, בעוד המילה שמיעה יכולה להתפרש גם כשמיעה ברפרוף וכבדרך אגב).
המדרש מסביר כי משה רבינו בדרגתו הרוחנית היה קרוב יותר לשמים מאשר לארץ. כפועל יוצא מכך, קרא לשמים הקרובים אליו להאזין לו בריכוז; ולארץ הרחוקה ממנו הסתפק בבקשה כי היא תשמע. הנביא ישעיהו לעומתו היה דווקא קרוב לארץ ולכן הוא ציפה כי היא תאזין לו, בעוד שמיעה של השמיים תספק אותו.
ההסבר לכאורה פשוט והגיוני אך מצד שני, אם משה עמד בשמים, מדוע הוא לא הסתפק בדיבור רק אליהם? וישעיהו שרגליו דרכו על הארץ, מדוע לא דיבר רק אליה?
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מציין כי בכך ביקשו משה וישעיהו להעביר לנו מסר חשוב. לעתים תכופות אדם הקרוב בטבעו לעולמות הלימוד והרוח עלול לשכוח את החשיבות בירידה לפסים מעשיים ולהיפך, העוסק בחומר ובגשם עלול לפספס את האינסוף הרוחני. זו גם הסיבה שביום הכיפורים (שחל תמיד בסמיכות לפרשת האזינו) מדגישים כי תוך כדי בקשת סליחה ותשובה על עניינים של "בין אדם למקום" אסור לשכוח את הבעיות של "בין אדם לחבירו"…
זו גם מטרתה של הגאולה האמיתית והשלימה לה אנו מצפים, חיבור אמתי, מושלם ובל ניתן לפירוד של האלוקות, הרוחניות עם העולם הגשמי והחומרי עד שייהפכו לאחדים כאחד.
גמר חתימה טובה!
זמן הדלקת נרות: 18:02 יציאת השבת: 19:07
כניסת הצום: 18:00 יציאת הצום: 19:05
