משמורת משותפת, כשמה כן היא, מאפשרת לבני הזוג לחלוק ביניהם באופן שווה את המשמורת הפיזית והמשפטית על הילדים. כיום המונח הרווח למשמורת משותפת, הוא "אחריות הורית משותפת". המשמעות של זה בפועל, שהילדים שוהים באופן שווה בין שני הבתים של ההורים וכל ההחלטות הנוגעות לגביהם, כמו חינוך, רפואה וכדומה, מתקיימות בשיתוף פעולה מלא בין ההורים.
על פניו, משמורת משותפת נראית כאפשרות הטובה ביותר, עבור הילדים שכן, הם יכולים להמשיך להיות ביחד עם שני ההורים למרות הפרידה ופירוק הזוגיות ביניהם. בנוסף, כל החלטה הנוגעת לגביהם, משותפת ואין את כל הסכסוכים הנובעים ממצבים אחרים שבהם המשמורת היא רק של אחד ההורים, או שמדובר במשמרות חלקית, אך מסתבר שהמציאות לפעמים מוכיחה אחרת.
סקירה משפטית מבית מתגרשים חכם
אילו סיבות יכולות לכך שצד אחד לא ירצה במשמורת משותפת?
קיימות סיבות רבות, למקרים שבהם אחד ההורים לא ירצה שתהיה לו משמורת משותפת. זה יכול להיות משיקולי נוחות, עבודה, מערכת היחסים עם הילדים, גיל הילדים ועוד. כך למשל, יכול להיות מצב שמדובר בילד קטן והאב יעדיף שהוא יישאר אצל האמא והוא יקבל רק הסדרי ראייה, משום שאין לו את היכולת, הידע או הרצון לטפל בילד קטן כל כך לבד.
פעמים קורה מצב הפוך, ובו אחד ההורים אינו מעוניין שהצד השני יחלוק עימו את השהות עם הילדים במשמורת משותפת, ואז אותו צד פונה לבית המשפט בדרישה כי יחייב את הצד המתנגד לחלוק עמו משמורת משותפת. גם במקרה כזה, בית המשפט יפעל בהתאם לטובת הילד, בהתחשב, בגילו, מצבו והיכולת שלו להבין את הסיטואציה.
עיקרון טובת הילד
בית המשפט מקבל את החלטותיו בנושא משמורת ילדים, בהתאם לעיקרון טובת הילד וכאשר חסר לו המידע המקצועי הוא נעזר בתסקיר העו"ס המלווה את ההורים בתהליך ובמידת הצורך ממנה אף אפוטרופוס לדין.
תפקידו של האפוטרופוס להיות גורם חיצוני ואובייקטיבי אשר בוחן את מצב הילדים, התנהלות ההורית ובהתאם לכך, מעביר את מסקנותיו לבית המשפט. בית המשפט משקלל את נתוני הצדדים, התסקיר וחוות דעת האפוטרופוס לדין ומקבל את החלטה הטובה ביותר עבור הילדים הקטינים.
במידה, ואחד הצדדים אינו מסכים עם החלטת בית המשפט, הוא יכול להגיש בקשת התנגדות, אך בהתקיים תסקיר וחוות דעת אפוטרופוס לדין, שהינם בעלי משקל רב בבית המשפט, יהיה קשה מאוד לשנות את שנקבע. אלא אם ישנן נסיכות מיוחדות שלא הובאו במסגרת הדיון או עניינים חדשים שלא היו בפני בית המשפט בעת קבלת ההחלטה.
חשוב להבין, כי עיקרון טובת הילד עובר כחוט השני בכל החלטה של בית המשפט שכן, הקטינים במצב מורכב זה, זקוקים להגנת המערכת המשפטית שתבחן את כל הנושא, באופן מפורט ומדויק, לטובתם.
כפיית משמורת משותפת ע"י בית המשפט
בית המשפט יעדיף תמיד כי ההחלטה בדבר המשמורת המשותפת, תהיה בהסכמה מלאה של שני הצדדים. וגם במצבים שבהם אחד הצדדים, מערים קשיים ולא תמיד משיקולים של טובת הילד. אלא משיקולים אישיים ואינטרסנטים. יהיה קושי מצד בית המשפט לכפות את האופציה הזו על הצד שמסרב.
עם זאת, חשוב לדעת, כי בכל מקרה של סירוב צד אחד למשמורת משותפת, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יבחנו היטב את הסיבות לסירוב למשמורת המשותפת שמא, אינן נובעות משיקולי טובת הילד ויתכנו מקרים בהם בית המשפט כן יחליט לחייב/ לכפות על הצד המתנגד משמורת משותפת לתקופה מסוימת אם לדעתו, זו האופציה הטובה ביותר לטובת הילדים. וזאת כמובן, בהסתמך על תסקיר העו"ס וחוות דעת האפוטרופוס לדין.
