אחרי שעשתה הסבה מקצועית, התמסרה עו"ד אביטל הררי לייעודה האמיתי: משוררת; בסדרת פרויקטים מיוחדים שהיא מפעילה, היא מראה מהו מקצוע המשוררת בימינו.
כמו הרבה מקצועות אחרים שעברו התאמה לרוח העידן החדש, כך גם המשוררים של ימינו. הרומנטיקה, ההשראה והיצירתיות נשארו אמנם כבעבר, אך לכל אלה נוספו גם צדדים פרקטיים בעלי אופי יזמי יותר.
המשוררת אביטל הררי, תושבת חופית, היא דוגמה מצוינת לכך. אחרי שהחלה את דרכה המקצועית בתחום המשפטי כעורכת דין, היא ביצעה הסבה משמעותית בחייה המקצועיים, ועוסקת כיום באמנות השירה. אך מעבר לכתיבה עצמה, היא מפעילה מספר פרויקטים ושיתופי פעולה מעניינים מאוד, שמשתלבים עם השירה שהיא כותבת, ונותנים לה נופך מרענן וחדש.
"סדר היום עבורי נראה כמו הסדר שבכאוס, או להיפך" היא מספרת בבדיחות כשהיא נשאלת איך נראה יום בחיי משוררת בימינו, "כל יום נראה אחרת ממשנהו. יש ימים שהכתיבה מקבלת את המרכז, ובימים אחרים יש עשייה נוספת, הקשורה לפרויקטים ושיתופי פעולה אמנותיים. יש ימים שבהם אני יוצאת לטבע כדי לקבל השראה וכדי להתמלא, ויש ימים שההשראה מגיעה דרך פגישות עם אנשים או התבוננות בדבר כלשהוא. יש משוררים שמכניסים את עצמם לחדר ומכריחים את עצמם לכתוב, ואני מאוד מעריכה את היכולת הזאת, אך אצלי זה לא ככה. אני מרגישה שהכתיבה מגיעה אליי. אני קוראת הרבה ונחשפת לתכנים מעניינים, יוצאת למרחב הציבורי, ושם הדברים מגיעים אליי".
צילום יחצ
איך הגעת למקצוע הזה אחרי שהיית בכיוון אחר לחלוטין?
"כתבתי תמיד, עוד מאז שהייתי ילדה. עד היום אני שומרת את מחברות השירה שכתבתי בגיל 14. אך באותו הזמן, זה היה משהו שנשאר בתוך קופסא ולא יצא החוצה. הייתי עורכת דין במקצועי, אך עם הולדת ילדיי, משהו קרא לי לחזור לזה והתחלתי לעשות את הצעדים האלה בחזרה. כל עולם הילדות שחוויתי עם ילדיי, סימן לי לחזור למקורות הכתיבה ולעולם הספרות שאהבתי. אני מרגישה מאוד אותנטית בתחום הזה. החלטתי ללמוד בתכנית כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה, ומשם המשכתי. לפני כשלוש שנים הוצאתי את 'מחילת הארנב', ספר השירה הראשון שכתבתי".
באילו דברים הספר עוסק?
"הספר נוגע בחוויות אישיות מהילדות, שאיתן עברתי את מסע ההתבגרות. במהלך הספר מבינים איך אותן חוויות הפכו אותנו למה שאנחנו ואיך הן השפיעו על הדרך שלנו. מעבר לכך, הספר עוסק בהסתכלות על הטבע, באהבה לבעלי חיים, ביחסים שיוצרים עם הטבע וכמה שהם משמעותיים עבורנו. אני באופן כללי חושבת שאנשים צריכים להיות במגע ישיר עם הטבע ושהילדות צריכה להיות עשירה בפעילות בחוץ ובהתבוננות על הטבע. הספר מכיל טעימות מכל אותם נושאים".
מעבר לכתיבה, את עומדת מאחורי פרויקטים אמנותיים רבים. תוכלי לספר עליהם?
"יש למשל את פרויקט ה'פואטרי האוס'. מדובר במרחב שיצרתי בחופית, שמיועד בעיקר לאמנים ואנשים שאוהבים אמנות. אני מאוד אוהבת לטייל ולשאוב השראה ממקומות שונים, כי שירה נמצאת בכל מקום, בין אם בטבע או במרחב אסתטי כלשהוא, שגורם לנו להרגיש בנוח. החלטתי לייצר מרחב כזה. מקום שיאפשר להגיע אליו ולהתארח בו. מקום שמייצר השראה ליצירה, לכתיבה, לאמנות פלסטית ועוד. אנשים יכולים להגיע ליצור ב'פואטרי האוס', ובמקביל המקום יפגיש גם יוצרים ואמנים ותהיה תכנית חודשית של הרצאות וסדנאות עם אמנים, כשהקהל מוזמן להגיע. אני חונכת את המקום בימים אלה ממש".
(מיזם מעניין נוסף הוא 'שולחן הכתיבה', בו הצבת שולחן בחוף הים. למה?
"במסגרת הפרויקט הזה, קניתי שולחן כתיבה בשוק הפשפשים בחיפה, ומיקמתי אותו בחוף בית ינאי. לשולחן הייתה מחוברת מנורה, ולידו כיסא, ועליו חיכה לעוברים ושבים טקסט שכתבתי והסביר אודות הפרויקט. הרעיון היה לחבר אנשים לכתיבה. הטקסט שכתבתי שם נועד לתת השראה ודיבר על המפגש הראשון של ילד עם הים. היה ניסיון לשחזר את החוויה הראשונית הזאת שלנו כילדים, וזאת כדי לאפשר לאנשים להרגיש חופשי ולבטא את החוויה שלהם. אנשים שהגיעו לשם כתבו מכתבים ולאחר מכן היו יכולים להשאיר אותם שם במגירה בשולחן. בכל ערב הייתי מגיעה כדי לאסוף את המכתבים".
ומה מצאת בהם?
"מצאתי המון קסם. הייתי מגיעה ומופתעת לגלות את כמויות המכתבים ואת התוכן שלהם. המכתבים שאנשים השאירו שם היו מרגשים ודיברו על רגשות כמו כאב, שמחה והביעו הודיה לעולם. אחרים כתבו על סיפורי אהבה. כשקוראים את כל המכתבים האלה, מבינים שכולנו מאוד דומים וחווים את אותם רגשות".
איך את מתכוונת להמשיך את הפרויקט הזה?
"אני מתכוונת לאגד את כל המכתבים שנכתבו שם ולייצר מזה ספר ותערוכה".
'לייב פואטרי' הוא המיזם האחרון שלך – עד כמה לטעמך הוא תורם להנגשת השירה לקהל הרחב?
"את הפרויקט הזה אכן יצרתי במטרה להנגיש את השירה לקהלים רחבים יותר. אני רוצה להציג שירה בעלת תוכן ומשמעות, עם טקסטים מורכבים יותר שמעוררים שאלות וספקות אצל אנשים. אני חווה את העולם כשמשהו שהולך ומצטמצם היום, כשהשיח שלנו נעשה דל. בפרויקט הזה יש ניסיון מבחינתי לשנות את המגמה הזאת. הפרויקט מכוון לשיתופי פעולה, כאשר אני רוצה שקטעי שירה יולחנו ויושרו בפני קהל. את השיר הראשון בפרויקט כתבתי והוא נקרא יונתן. כשכתבתי אותו, ידעתי שהוא צריך להיות מולחן. ואכן, בשיתופי פעולה שיצרתי, זה קרה. אני רוצה להמשיך וליצור במסגרת הפרויקט מקבץ שירים מולחנים, שיוגשו לקהל הרחב".
צילום תמונה ראשית מיכל הרדוף רז
