בשבוע שעבר התקיים טקס מצטייני מפקד פיקוד דרום, אלוף אייל זמיר, בו קיבלו מצטייני החיל את ההערכה לעבודה הקשה שהם משקיעים בשירותם הצבאי. בין המצטיינים היו שני תושבי נתניה, שמעבר להצטיינותם בתפקיד בצבא, מחזיקים בסיפורים מיוחדים שמעצימים את הישגם.
הרבה מאוד טקסים חוותה המדינה לאחרונה כשהשיא הגדול הגיע עם יום העצמאות בו חגגה ישראל את הגיעה לשבעים שנים. אך מעבר לחגיגות העצמאות ולטקסים הלאומיים, היו באווירת החג טקסים בהיקפים מעט יותר צנועים, אך לא פחות משמעותיים עבור הגיבורים שניצבו במרכזם. במסגרת טקס מצטייני מפקד פיקוד דרום, אלוף אייל זמיר, בו קיבלו תעודות הצטיינות חיילים הראויים להוקרה על שירותם הצבאי, היו גם שני נציגים מהעיר נתניה, שניהם עם סיפור מיוחד שרק מעצים את גודל ההישג שלהם.
החייל הנתנייתי הראשון שזכה לכבוד להיבחר כאחד המצטיינים בטקס, שנערך בשבוע שעבר, הוא סמל מיכאל אלבז, בן 22 מנתניה המשרת כתמם בחיל התקשוב בחטיבת הנח"ל ועתיד להיות סמל מחלקה. מיכאל התגייס ביוני 2016 ובין סיום התיכון לגיוסו לצבא בחר ללמוד עוד שנתיים במסלול הנדסאות אלקטרוניקה באורט נתניה, ואפילו קיבל הצטיינות בסיום שתי שנות לימודיו.
כשמקשיבים לסיפור של מיכאל, מבינים מדוע השירות הצבאי משמעותי כל כך עבורו. מאז שעלה לארץ מצרפת בשנת 2007, הוא התמלא ברגשות ציוניים. "ההורים שלי תמיד רצו לעלות לארץ כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר" מספר מיכאל, "אני מרגיש שכאן זה הבית שלי, הכל יותר חופשי וכאן אני מרגיש הכי בטוח. כולם מקבלים אותי באהבה, אני לא שוכח מאיפה באתי אבל זה המקום עבורי".
איך היית מתאר את האווירה במקום שבו אתה נמצא ובתפקיד שלך?
"אני מאוד נהנה בתפקיד שלי, אני אוהב את מה שאני עושה ומעבר לזה פגשתי חברים אמיתיים שיהיו איתי לכל החיים, זכיתי להכיר אותם ואני מאמין שנישאר בקשר הרבה אחרי הצבא".
מעבר לצבא יש לך תחביב שקשור במוזיקה. אתה מספיק לעסוק בו?
"למדתי לנגן על כינור, המוזיקה היא חלק ממני וזה עולם אחר שנפתח בפניי. אני בהחלט משתדל לעסוק בזה כמה שיותר וכשאני בצבא אני תמיד מנגן לחברים בבסיס וזה משפר תמיד את האווירה".
איך בחרת להגיע לתפקיד שבו אתה נמצא בצבא?
"תמיד רציתי להיות לוחם, אבל ויתרתי על זה בשביל הלימודים. התחום מאוד עניין אותי ורציתי להעמיק בו וללמוד. אני משרת כאחראי תקשורת נתונים מתקדם בגדוד הסיור של חטיבת הנח"ל. כיום בתפקיד שלי אני תמיד מנסה לתת את כולי לכל משימה שאני צריך לעשות, אני אעשה כל הדבר על הצד הטוב ביותר שאני יכול וחשוב לי לעזור לכל מי שצריך מסביבי".
למה אתה חושב שקיבלת את ההצטיינות?
"אני מניח שזה כי אני תמיד משתדל לעשות הכל הכי טוב שאני יכול, ומעבר לזה אני תמיד מנסה לעזור לכל האנשים סביבי. החיילים פה הם החברים שלי ואני אעשה הכל כדי לעזור להם בכל דבר שיצטרכו".
מעבר להצטיינות שקיבל מיכאל, בין המצטיינים היה חייל נתנייתי נוסף עם סיפור מרגש. רב״ט ארתור קופיטין, המשרת כיום בגדוד הקשר "רעם" 373 בפיקוד דרום. ארתור, בן 20 מנתניה, סיים קורס טמ"ם בבה"ד 7.
אך שירותו הצבאי של ארתור היה מאתגר מתחילתו. ארתור הוא חייל בודד שעלה מאוקראינה בשנת 2013 במסגרת תוכנית נעל״ה – נוער עולה לפני ההורים, והוריו עדיין גרים באוקראינה. ארתור רצה לעלות לארץ בשביל להתגייס לצה״ל מכיוון שהיה מחובר לזהות היהודית מגיל צעיר.
"זו הייתה הפעם הראשונה שעזבתי את המשפחה לתקופה כזו ארוכה, הגעתי לפנימיית ׳מבואת עיריון׳ שבפרדס חנה, בה למדתי את השפה העברית" אומר ארתור ומוסיף: "לקראת הגיוס, התחלתי להתאמן יחד עם השותף שלי לחדר, היה לי מאוד חשוב להתגייס ולשרת בתפקיד משמעותי".
כשהגעת לצו הראשון היה ספק אם תתגייס. מה היה שם?
"כשהגעתי לצו הראשון קיבלתי פרופיל 21, מה שאומר שהייתי אמור להיות משוחרר משירות בצה״ל. למרות זאת החלטתי להתגייס בתור מתנדב. לא רציתי לברוח מאחריות והרגשתי שאני מפספס את הסיבה שבגללה עליתי לארץ, בשלוש השנים הראשונות שלי פשוט התאהבתי בארץ והמדינה ליוותה אותי לאורך כל הדרך ורציתי לתרום לה בחזרה. אז בחרתי להתגייס כמתנדב לתחום שאני מרגיש שאוכל לתת בו את המקסימום וזה תחום התקשוב".
איך אתה מרגיש בתפקיד שלך?
"אני מאוד מרוצה מהסביבה שמקיפה אותי, היא מאוד תומכת ומהנה. אני מגיע לבסיס בתחושה טובה ושמח לפתוח את הבוקר עם גדוד הקשר של פיקוד דרום".
איך הרגשת שאמרו לך שנבחרת להיות מצטיין אחרי כל הסיפור שהיה לך?
"גם כשאמרו לי לא, ידעתי שלא אפסיק להילחם על הזכות לשרת בצבא והנה היום אין מאושר ממני. אני מאוד מעריך את השירות ואת ההצטיינות שקיבלתי ורוצה להמשיך לעשות את התפקיד בצורה הכי טובה".
