מספרים על אלמנה היושבת בלוויה של בעלה. עולה המספיד, נעמד וכך הוא פותח: "אב מסור לרעייתו, אבא אוהב לילדיו, אדם הגון וישר דרך". האלמנה מתכופפת לבן שלה ושואלת אותו בלחישה, אתה בטוח שאנחנו בלוויה הנכונה? תציץ רגע בארון לוודא שלא התבלבלנו…
בפרשת השבוע אנחנו לומדים, שהתורה מורה לכהנים, שאסור להם להיטמא למתים. הטמאים היחידים שמותר לכהן להיטמא להם, אלה הם רק שבעת קרוביו – אביו, אמו, אחיו ואחיותיו, בניו ובנותיו ורעייתו. מעבר לשבעת הקרובים אסור לכהן להיטמא.
מספרת הגמרא, שכופר הגיע לרבי אבהו, ואומר לו: הקב"ה שלכם טמא. למה? מי קבר את משה רבינו, הקב"ה. אם הקב"ה קבר את משה רבינו, הרי כתוב שכל מצווה שהקב"ה מורה לבני ישראל לעשות, הוא בעצמו עושה. לכן, אם הוא קבר את משה רבינו בעצמו, הוא נטמא. הרי הקב"ה לא יכול לטבול במקוה כדי להיטהר, אז הוא נשאר טמא… רבי אבהו חייך אליו וענה לו, שהקב"ה נטהר כשהוא טבל בנהר של אש.
מאוד מעניין, שואלים על כך בעלי התוספות (מהמפרשים הגדולים ביותר של התלמוד), הכופר היה צריך לשאול הרבה יותר, לא איך הוא נטהר, אלא אם הקב"ה כהן, איך הוא יכול היה לקבור את משה רבינו? כהן הרי אסור לו להיטמא אלא רק לשבעת הקרובים שלו. עונה התוספות שהתשובה ברורה, כל יהודי הוא בנו של הקב"ה, משה רבינו הוא הבן של הקב"ה, לבן מותר הרי להיטמא. לכן הוא בכלל לא שאל את השאלה הזו…
אבל, שואל הרבי, הקב"ה הוא הרי כהן גדול. בפרשה אנחנו לומדים, שכהן רגיל מותר לו להיטמא לשבעה קרובים, אבל לכהן הגדול אסור להיטמא לאף אחד מהקרובים, גם לא לשבעת הקרובים שלו. "והכהן הגדול מאחיו… על כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא". אז איך הקב"ה שהוא כהן גדול, ניטמא כדי לקבור את משה רבינו?
עונה על כך הרבי, כשהקב"ה עושה את המצוות למעלה בשמים, זה ברור שהוא לא מקיים אותם במובן הפיזי, איך שאנחנו מכירים. הוא לא לוקח תפילין שנעשו מעור של בהמה גסה, כורך לו על היד, וקושר את הרצועות. הקב"ה הרי אין לו דמות הגוף, הקב"ה מקיים את המצווה במהותה הרוחנית.
מכאן, כשאנחנו מניחים תפילין, אנחנו מתייחדים עם מלך העולם הקב"ה. כשהוא ברוחניות מניח תפילין, הוא מתייחד כנגד זה עם עם ישראל.
אותו דבר יהיה גם בגאולה העתידה. ככה כתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" בגאולה העתידה כל אחד מאתנו, מעם ישראל בעצמו, יהיה כהן עד כהן גדול, כך כתוב בקבלה, ושנזכה כולנו ל"אתם תהיו לי ממלכת כהנים" בגאולה אמיתית ושלמה במהרה בימינו.
שבת שלום,
הרב נח סוליש – בית חב"ד נתניה
