ולדימיר היה איכר רוסי ששיחק לו המזל, והוא התעשר ביום בהיר. יום אחד הזדמנה לידיו עסקה מצוינת, אך אליה וקוץ בה: לשם השלמת העסקה, יהיה עליו לנסוע הרחק הרחק, מעיירתו הקטנה שבסיביר אל עיר הבירה מוסקבה.
מאת רב העיר, קלמן מאיר בר שליט"א
אפילו ולדימיר, שלא היה פיקח במיוחד, הבין היטב, כי הסוס הבריא ביותר, לא יצלח את המסע בן עשרות אלפי הקילומטרים מסיביר אל מוסקבה. שכן פיקח הציע לו להשתמש בהמצאה החדשה: משהו בשם 'רכבת'. "זוהי שורה של קרונות מחוברים זה לזה, כאשר בראשם נוסע קרון אחד חזק וסוחב עמו את כל הקרונות", הסביר לו השכן המלומד. לצורך כך יהיה עליו לנסוע לעיר נובוסיבירסק אל תחנת הרכבת, ושם לעלות על הרכבת לכיוון מוסקבה.
כך מצא את עצמו ולדימיר יום אחד בתחנת הרכבת בנובוסיבירסק. הוא ניגש לדלפק והזמין כרטיס נסיעה לעיר הבירה. "איזה כרטיס תרצה לרכוש אדוני"? שאלה הפקידה מעבר לדלפק, וכשהבחינה במבוכתו הסבירה לו באדיבות: "כרטיס במחלקה השלישית, הוא הכרטיס הזול ביותר. כרטיס כזה מקנה לך זכות נסיעה ברכבת, רק במידה ויש מקום פנוי. כרטיס במחלקה השנייה יבטיח לך נסיעה, אך ללא מותרות ופינוקים. הכרטיס במחלקה הראשונה, ייתן לך מושב בקרון המרווח והמפואר". מכיוון שעשיר היה, לא חשב ולדימיר לרגע ורכש כרטיס במחלקה הראשונה. הפקידה הסבירה לו כי עליו לשמור היטב את הכרטיס, והוא, בצייתנות, הטמין את הכרטיס עמוק עמוק בתוך בגדיו.
כשהגיעה השעה המיועדת לעלות על הרכבת, עמד ולדימיר נבוך לרגע. הוא מעולם לא התנסה בחוויה כזו ולא ידע מה עליו לעשות. רגע לאחר מכן הבזיק במוחו רעיון: הוא יתלווה לאחד הנוסעים ויחקה אותו בדייקנות.
לרוע מזלו, הוא פסע אחרי דמות מפוקפקת משהו – ללא כרטיס נסיעה ברכבת. האלמוני חמק לתוך הרכבת אל הקרון במחלקה השלישית, נשכב מאחורי ספסל ו… ולדימיר בעקבותיו, נשכב מתחת לספסל סמוך. אלא שאבוי! רגליו בלטו מתחת לספסל… הרכבת החלה לנוע. המבקר עבר מקרון לקרון כדי לנקב את כרטיסי הנסיעה.
'גנב'! הוא הבחין בולדימיר ונתן לו בעיטה הגונה בצלעותיו, "אתה מנסה להתגנב לרכבת ללא כרטיס נסיעה"! "אבל יש לי כרטיס", התנצל ולדימיר והמבקר פרץ בצחוק מתגלגל: "אם היה לך כרטיס, לא היית שוכב מתחת לספסל כאחד הגנבים"!
מול עיניו המופתעות של המבקר, שלף ולדימיר מכיסו כרטיס במחלקה ראשונה. "אני לא מבין", גירד המבקר בפדחתו, "מדוע, אם כן, התגנבת מתחת לספסל"? "ראיתי אחרים עושים זאת, וחיקיתי את התנהגותם", השיב העשיר הנבוך.
עד כאן משל החיים.
גם אנו במשך השנה, שוכחים שאנו עם ישראל שייכים למחלקה ראשונה – ממלכת כהנים ואור לעמי העולם, מהנביאים למדנו, שכדי להיות אור לגויים, הקב"ה רוצה שנעשה צדק, נאהב חסד, ננהג בחמלה כלפי הזולת, כדי להראות קבל עם ועולם, היאך צריך להראות עם המייצג את ה'. ראש השנה הוא החישוב מחדש של המסלול שלנו לשנה הבאה. אנחנו מגדירים מחדש את היעד שלנו.
ברכת כתיבה וחתימה טובה.
