תכלס אכזבתם! 41 שנה חיכו אוהדי נתניה שקבוצתם האהובה תביא גביע ושוב ברגע האמת כשלה הקבוצה מול בני יהודה שלוקחת גביע שני בשלוש שנים. יש שיאמרו שאם נתניה הייתה מנצחת בפנדלים אז כולם היו מחמיאים ואני אומר שנתניה הפסידה כבר במחצית השניה ודו קרב הפנדלים היה רק החותמת.
אוהדי נתניה באו מוכנים למשחק. כ-15 אלף אוהדים קנו כרטיס ונסעו לחיפה בשיירה ארוכה כשרבים מהם לקחו יום חופש והגיעו לחיפה כמה שעות לפני תחילת המשחק.
אוהדים רבים אחרים שלא הצליחו לקנות כרטיס ראו את המשחק בכיכר העצמאות מול מסכי הענק, אחרים בבתיהם כשאתה שומע כמעט מכל בנין את הצעקות וההתלהבות.
עיר שלמה צבועה בצהוב חיכתה שנתניה תביא את הגביע.
האוהדים שצבעו את סמי עופר בצהוב עודדו את הקבוצה בשירה אדירה והכל היה מוכן לתחילת המשחק כשמנגד היה הקהל הכתום של בני יהודה. נתניה פתחה מצויין עם שער של מלמד ואז הייתה צריכה להכות בשער נוסף ולנצל את ההלם של בני יהודה ולגמור את המשחק במחצית הראשונה.
במחצית השניה התהפכו היוצרות ובני יהודה חזרה למשחק בהתלהבות בעוד נתניה עלתה כבויה ופשוט הפסיקה לשחק.
שחקני נתניה נראו לחוצים ובכך החזירו את בני יהודה למשחק.
בנוסף לכך, גם ניהול משחק כושל של דראפיץ וברדה שלדעתי טעו בכל החילופים.
הוצאתו של עלי מוחמד בשל הצהוב היתה טעות חמורה כי החלפתו גמרה את הקישור של נתניה.
עלי מוחמד הוא הדינמו של נתניה והשחקן הכי יציב העונה.
סתיו פיניש שהחליפו לא הורגש כמו גם ניקו אולסק שהציג משחק חלש ביותר.
גם החילוף של גיא מלמד בגלל עייפות באביב אברהם היה מיותר.
לא מבין איך שחקן מקצוען כמו גיא מלמד לא נותן את הנשמה על המגרש ומצידי שיירד האלונקה ולא יתפנק בגמר גביע שזה לא עוד משחק.
אביב אברהם נראה מבוהל מהמעמד והיה חלש מאד.
המדהים הוא שכבר בהארכה הראשונה של המשחק הוא ביקש להתחלף בגלל מתיחת שריר.
זה הוציא את דראפיץ מכליו.
גם המגן זוידאת שמתח שריר (בכלל לא מובן מה קרה לשחקני נתניה שגם ג'ונתן בורנשטיין התלונן על מתיחה. היכן ההכנה המנטליות. הפיזית לכזה משחק) שהוחלף באזולאי שבקושי שיחק בליגה.
נתניה הצליחה לשמור על היתרון עד דקה 82 אז בני יהודה שמה את הכדור ברשת של עמוס וגרמה להלם מוחלט ביציע הצהוב.
שתי הקבוצות נכנסו להארכה שהיתה בעיקר בזבוז זמן ובקושי עמדו על הרגליים.
שוב צמד המאמנים טעו בחילוף לא מובן כשהוציאו את היקה כמה דקות לסיום 120 הדקות ובמקומו נכנס מוטי ברשצקי.
לדראפיץ היה אסור להחליף את היקה שנמצא בכושר וכיבוש שערים במשחקים האחרונים והוא בועט מצוין בפנדלים.
דו קרב הפנדלים התחיל בכלל כשבצראי לא רצה לבעוט.
השחקן הכי מבוגר והגולר של נתניה פשוט ברח מאחריות.
אני הייתי מצפה משחקן כמוהו שברגעים כאלו ייקח אחריות וינהיג את השחקנים הצעירים.
מסתבר שגם הבחירה בקניקובסקי כבועט חמישי לא היתה בשיא…
קניקובסקי לא ידע איפה לקבור את עצמו כשהבין שהוא איבד לנתניה את הגביע.
לצידי ב"סמי עופר" ישב חבר ואוהד מהקבוצה, אוהד אנגלשטיין שכתב:
"כולנו היינו דרוכים ומוכנים למשחק שבו רצינו להגשים חלום, חלום שנמשך 41 שנים!
הרגשתי בעננים ורק חיכיתי לרגע הגדול. כשכל הקהל, שחקנים, צוות הניהול, המאמנים והבעלים אייל סגל (שבשלוש שנים האחרונות עשה רק טוב למכבי נתניה) כולנו יחדיו נחגוג עם הגביע שכל כך רצינו אך גודל הציפיות – גודל האכזבות.
המשבר נמשך גם למחזור האחרון כשהפסדנו להרכב משני לבני יהודה.
הכאב עצום אך המטרות עוד לפנינו!
הקהל המדהים שלנו הגיע לתמוך בשחקנים באימון בהפתעה לפני המשחק מול בני יהודה.
במחזור הקרוב, סיכוי אחרון מול מכבי חיפה כדי להמתיק במעט את סיום העונה ולהחזיר ליהלומים את הצבע, התקווה והבטחון ולהגיע לאירופה.
כי אין לנו אהבה אחרת!"
