אמא תרזה, הייתה פעילה הומינטרית שעבודתה וסיועה הרב הפכו אותה לאחת מהנשים המופרסמות ביותר בעולם, סמל לצדיקות ויושר בעיני רבים. ומאז נדבק כינויה של אמא תרזה לכל אישה בעולם שפועלת למען סביבתה, ואשר חוש היושר, הצדק ואהבת הזולת מפעפע בה. במהלך מסעי לקובה, זכיתי לפגוש נשים שונות שיכולות לקבל את הכינוי, "עלתה על כולנה", מריה הלנה, הקרויה "מאמא מריה" מעיר הוואנה שבקובה.
הגעתי לקובה ביום ראשון בערב ימים ספורים אחרי שתשתיות החשמל חזרו להוואנה. הוריקן אירמה הכה גם בקובה, כאשר הוואנה ספגה מכה משמעותי,ניתן לראות על צידי הדרך עצים שבורים, כלי בית הרוסים זרוקים ברחוב. לאחר המלצות חמות בקבוצות הפייסבוק השונות הגענו לקאסה של מריה הלנה בהוואנה. צורת הלינה הנפוצה בקובה היא קאסות. תושבי קובה מפנים חדרים בביתם ומארחים תיירים תמורת תשלום סימלי. וכך הם משיגים מקור פרנסה.
אחרי 24 שעות טיסה הגענו לרחוב חשוך עם בנינים גבוהים אשר בארץ היו כבר יוצאים מחוץ לתחום המגורים, קבלת פנים קשוחה יש לומר עד שנכנסו לבית של מריה. מריה עם פנים מאירות מקבלת את פנינו בכוס קפה חם. המון חום ואהבה בשעה 11 בלילה נוטפים מהאישה הזאת אשר מצליחה להוריד את כל הפנאיקה. מריה מספרת לנו על ההוריקן שהכה: כמה ימים בלי חשמל , גז או אפשרות לצאת מהבית. סרטונים שתראה לנו, ידמו מציאות שונה לגמרי, ימים ספורים לפני הגעתנו הרחובות היו מוצפים במים לכל אורכם בגובה של כמה מטרים. סיפוריה מלווים בצחוק מתגלגל על הסיטואציה ושמחת החיים נשפכת ממנה.. מריה, מראה לנו סרטונים של תושבי קובה ״שוחים״ ברחובות תוך כדי ריקודים ושירה. תחושת הבטן שלי אומרת שלו זה היה קורה בארץ, סרטוני ריקודים היו פחות נפוצים. יותר ועדות חקירה ושידורי חדשות המפנים אצבע מאשימה.
מריה , עם פנים טובות, המון שמחה ואהבת לזולת, משמשת כמוקד עזרה לכל מי שצריך. אם אלו חברותיה בקובה, המתארחים אצלה או אנשים שדפקו בדלת כדי לבקש עזרה .
במהלך השהות יתברר, שמפה לאוזן הישראלים מספרים על המאמא של קובה וכך כולם יגיעו אליה.
אם כי היא תספר שמגיעים גם תיירים מארצות אחרות אומנם היא מעדיפה ישראלים.
מלבד הסברים שוטפים על ההתנהלות בקובה, המלצות חמות וספר הדרכה על קובה, מריה תיתן לנו גם טיפים איך להתמקח? וכמה לשלם על כל קניה?
ערב אחד, ברוח סערה נכנסו קבוצת ישראלים, שחוששים מהוריקן נוסף. מיד היא מרגיע אותם כמו אמא אמיתית ומסדרת להם מקומות לינה עקב תפוסה מלאה. אין זה משנה אם אתה מתארח אצל מריה או הגעת לקבל עזרה, כמה טלפונים וכל בעיה סודרה.
כשנצא מהקאסה של מריה היא תארגן לנו הסעה לנקודה הבאה במסע להכרת קובה ומקומות לינה במקום החדש. פנים טובות וקורנות למריה , ספרדיה במקור, שזוכה לתואר המאמא של הישראלים בקובה.
את התואר הזה היא קנתה ביושר, סבלנות וכמויות של חום.
קובה אינה קלה למטייל, תנאי החיים אינם פשוטים וקבלת פנים שכזאת הופכת את הקושי למיוחד.
ואיך אפשר בלי כמה מילים על קובה ?
קובה היא מדינת עולם שלישי ללא ספק. אבל יחד עם זאת היא מביאה ערך מוסף.
מלבד מה שיש בה לראות היא מלמדת שמחת חיים מהי? טיול קצר בהוואנה מלמד על דלות ועוני.
ובאופן מפתיע המון אדיבות ושמחה ברחוב. ״טרנקילה״ אווירה רגועה ונינוחה שוררת.
הכל באדישות, בלי טיפת לחץ והמון סובלנות. תושבי הוואנה מקבלים בחיבוק את התיירים
יש שיאמרו חיבוק דוב…
שיחה עם תושבי המקום תלמד כי השכר החודשי בהוואנה עומד על 60 פזו , לערך 200 ש״ח לחודש.
ועל כן, כדי לשרוד הם ימכרו כל דבר שרק תרצה. שיטת המכירה מעט לוחצת ומציקה, אך ברגע, שנבין כי משמעותה הישרדות עבורם, נקבל זאת בהבנה והערכה. בעל דוכן נתן לנו את השקפת החיים שלו, שתלמד הרבה על קובה ״אתם בישראל עובדים 6 ימים ונחים יום אחד בשבוע, אנחנו בקובה נחים 6 ימים בשבוע ועובדים יום אחד״. המשכורות הדלות לא מדרבנות את הקובנים לצאת לעבוד והם מעדיפים לחיות בפשטות, אך ברוגע, בצמצום, אך עם מלא שמחה.
מה שאני לקחתי מקובה זה את השלווה הפנימית הזאת. הרוגע לקבל כל סיטואציה גם כשהוריקן מוחק את כל הרחוב שלך ואתה ממשיך לרקוד ולשמוח…