יעל גלזנר, מנהלת השירות הפסיכולוגי של עיריית נתניה
כבר יותר מחודש לתוך המלחמה, וכולנו עדיין חווים מתח ניכר בשל המצב, שבא לידי ביטוי בקשיי שינה, קשיי ריכוז ועוד. רובנו מרגישים החלשות מסוימת של הסימפטומים, ואצל רוב האנשים לאורך זמן הקשיים הרגשיים יחלפו מאליהם, אבל זה לא נכון לגבי כולם.
התחושות הקשות שאנחנו מרגישים כרגע הן טבעיות והגיוניות למצב, אבל לפעמים סיוע קצר יכול להקל משמעותית על ההרגשה. לפעמים הקשיים משמעותיים ופוגעים בתפקוד, וחשוב להתערב בשלב מוקדם על מנת למנוע החמרה נוספת.
קשיים שונים דורשים מענה מסוג שונה, ולכן ביקשנו מצוות השירות הפסיכולוגי של עיריית נתניה להסביר מעט על המענים השונים שהם נותנים בימים אלה.
"חשוב לנו להיות זמינים עבור התושבים והמפונים שבעיר, כי הדבר שהכי מגונן על אנשים זה לא להרגיש לבד עם התחושות הקשות", מסבירה יעל גלזנר, מנהלת השירות הפסיכולוגי. "חשוב לנו שתהיה לאנשים חמלה כלפי עצמם על התחושות שהם חווים, כמו אשמה, כעס, בושה ושהם גם יצליחו לגדול ולצאת מהם".
"מה-7 באוקטובר אנחנו עובדים במתכונת חירום. בשיתוף מנהל הרווחה אנו מעניקים תמיכה רגשית ועזרה נפשית ראשונה לכלל התושבים בזמינות מרבית 24/7, ועם הגעת המפונים לעיר התגייסנו גם עבורם", מסבירה נדיה גרבר, אחראית החירום בשירות הפסיכולוגי.
איזה מענים רגשיים יש עבור ילדי העיר והוריהם?
אלה בלינוב, רכזת תחום ילדים בסיכון בשירות הפסיכולוגי: "אחד המענים הראשונים שנפתחו הוא מענה טלפוני דרך 106. כל אחד יכול להתקשר ולקבל מענה. הרבה אנשים פונים בגלל התקפי חרדה, וחשוב לנו להסביר קודם כל שזה נורמטיבי במצב הקשה הזה, ואחר כך לחבר אותם לכוחות שיש להם ולחברים שלהם. שאלות נוספות מתמקדות בכיצד להסביר לילדים את מה שקורה ואיך לענות לשאלות קשות שהם מעלים, כמו מה יקרה אם מישהו שאני מכיר ימות. אנחנו מסבירים להורים שחשוב לתת מידע אמיתי אבל מעודן. לומר את האמת, אבל רק כזאת שהילד יכול להכיל בהתאם לגיל, וחושבים איתם יחד מה מתאים להורה הספציפי ולילד שלו. חשוב לנו להרגיע את ההורים, כי הדבר העיקרי שילד צריך זה לדעת שהוא יכול לסמוך על ההורים שלו".
סטלה וייסלב, אחראית על פיתוח התחום הטיפול, מוסיפה: "חשוב לנו לתת מידע להורים איך לתווך את המצב לילדים וגם לעזור למערכת לעשות את זה, לייצר שיח עם הילדים ולתווך להם את המצב. כמו שנתמוך בהורה שקשה לו והוא בחרדה, יש גם מורים שמאוד מפחדים לנהל את השיח הזה עם התלמידים. אנחנו שם בשבילם, נותנים כלים ומנגישים את החשיבה הפסיכולוגית לגבי מניעת טראומה. ככל שנשמור על התפקידים שלנו – המקצועי, המשפחתי, החברתי, וככל שנהיה יותר אקטיביים יהיה לנו יותר קל להתמודד וכמות הסימפטומים תפחת. לכן, אנחנו עוזרים לצוות החינוכי לאתר את הילדים שלא חזרו בשל חרדה שלהם או של הוריהם, ולסייע להם לחזור.
לפעמים סימפטומים הם משמעותיים יותר, החרדה גבוהה יותר ומקשה על התפקוד. "לצורך כך, הקמנו צוות של פסיכולוגים שעבר הכשרה העוסקת בעיבוד טראומה ומניעת פוסט טראומה. הצוות יבצע התערבויות ממוקדות במקרים שיופנו אליו על ידי פסיכולוגים, יועצות או גננות, ובהם המענה הקצר לא מספק".
עוד היא מוסיפה, כי יש גם מענים עבור מי שנפגע במעגל הקרוב, למשל אם בן משפחה נרצח, נהרג או שבוי. "במקרים אלה אנחנו מגיעים למשפחה ומציעים תמיכה ראשונית, מידע והדרכה איך לעבור את זה ביחד. למשל, מסבירים להורים שמותר לבכות ליד הילדים, כדי שיבינו שזה אנושי ולא צריך להסתיר את הכאב ולהימנע מקרבה. אנחנו מציעים המשך ליווי למשפחה בהתאם לצרכים שלהם. למשל, איך לחזור לבית הספר לחברים ומה להגיד. אנחנו גם מייעצים בהקשר זה למורה, איך לקבל את הילד ומה להסביר לכיתה. במידת הצורך, בהמשך הילד יקבל טיפול רגשי פרטני".
מענים שונים לילדי הגן
"הצרכים של ילדים בגיל הרך שונים מעט מאילו של ילדים בוגרים יותר. גם הצרכים של גננות שונים כי הן יותר לבד ולא חלק מצוות בית ספרי גדול", מסבירה אפרת לב שליט, רכזת עבודת הפסיכולוגים בגיל הרך. "בגלל המורכבות הזו, נפגשנו יחד עם האגף לגיל הרך עם הגננות ונערכנו לחזרה למסגרות ואופן תיווך הנושא של המלחמה לילדים. חשוב לנו להקשיב לצוותים, כי רק כשהם פנויים ורגועים יותר, הם יכולים להכיל את הקושי של הילדים. מתוך הצורך שעלה קיימנו ערב להורים בגיל הרך. היה לנו חשוב לתת להורים כלים לתיווך המצב לילדים ולהסביר על החשיבות של גורמי חוסן שנכונים בכל גיל: שמירה על רציפות של תפקיד ('אני ילד גן שהולך לגן') ושל מפגשים חברתיים שהגן מאפשר, ושמירה על אקטיביות".
מה עושים עם ילדים עם צרכים מיוחדים?
"יחד עם האגף לחינוך מיוחד נבנה מפגש מקוון להורים ולצוותי החינוך המיוחד בנושא חוסן הורי והתמודדות עם מצב חירום מתמשך, אשר עוסק בכלים המותאמים לילדים בעלי צרכים מיוחדים", מספרת גרבר. "למשל, ילד עם רגישות מיוחדת לרעש עוצמתי זקוק להכנה רבה יותר לאפשרות של אזעקה שהיא רעש חזק שנועד לשמוע עלינו, וגם ניתן לסייע לו על ידי שימוש באוזניות בעת אזעקה".
האם יש מענים למפונים השוהים בעיר?
"בתיאום עם הצוותים הפועלים בבתי המלון פסיכולוגים מגיעים ועורכים שיחות עם המפונים במטרה לחזק כוחות ומשאבי התמודדות, להגביר תחושת מסוגלות ולהפחית תסמיני דחק ככל הניתן", מסבירה גרבר. "אנחנו פוגשים משפחות עם ילדים בגילאים שונים, אנשים שחוו אירועים קשים ונאלצו לעזוב את ביתם. אנחנו מסייעים בכלים להרגעה, שחרור פחדים ובעיבוד סיפורים במקרים טראומטיים, בהתאם לצורך שעולה ולגילאים של בני המשפחה, תוך דגש על החוסן ההורי. במלונות ניתן גם להיעזר בכוח של הקבוצה שמאוד מסייע לאנשים ומחזק אותם. יחד עם מרכז חוסן העירוני ומתנדבים אנחנו ממשיכים במתן מענה טיפולי במקרים שבהם המשפחה זקוקה למענה ממושך יותר".
אז למי בעצם ניתן לפנות אם מרגישים קושי?
גלזנר: "ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי דרך מוקד 106 או דרך גננת או יועצת בבית הספר. הם יפנו לפסיכולוג שיערוך התערבות ראשונית, ובמידת הצורך יפנה לטיפול ארוך יותר. אנחנו בקשר עם הגורמים השונים, לומדים את המצב המשתנה ומתאימים את המענים לצרכים כל הזמן, בהיבט של הפרט, המשפחה, הקהילה והמערכת החינוכית. כולנו נמצאים במצב של אי ודאות ולחץ מתמשכים. חוויות של יחד, היכולת להפוך את הכאב לתקווה, האמונה שיש לנו כוחות לעזור לעצמנו, לילדינו ולחברינו ולהיות אקטיביים, אלה גורמי החוסן המרכזיים שלנו במצב הזה, הדברים שמאפשרים לחיות לצד הכאב, ולכן אנחנו פה בשבילכם".
