מאת: מיכל בן ריי, פסיכולוגית חינוכית מדריכה בשירות הפסיכולוגי נתניה
"מה אגיד לבן התשע שלי כשיראה מיצג של שולחן השבת של החטופים?איך אסביר לו בלי שיפחד?" שאלה אותי חברה. התקשורת מעבירה לנו מסרים מאוד חשובים של תיווך תואם גיל של המידע לילדים ומדגישה מניעה או צמצום של חשיפת הילדים למידע הקשה ברשתות חברתיות ובחדשות. עם זאת, ככל שחולפים הימים היכולת שלנו לשלוט בחשיפה יורדת.
אחת המשימות ההוריות המרכזית היא להסביר לילדינו את העולם, לתווך להם אותו. ככל שילדים קטנים יותר, קל לנו יותר לסנן מידע ולסמוך על כך שאנחנו מקור המידע היחיד שלהם. למשל, הורה יכול לבחור לספר לילדו על "אנשים רעים" ולא על מחבלים, על טילים בלבד ולא על הרוגים וחטופים.
ילדים חשופים למידע שמגיע מחבריהם
עם ההתפתחות והגדילה גם חברים לגן או לכיתה מהווים מקור מידע נוסף עבור ילדינו. גם אם בבית אנחנו מצמצמים חשיפה למינימום, ילד בגן או בתחילת יסודי נחשף למידע מחבריו. הוא יכול לשמוע פרטים קשים מחבר שבבית שלו הטלוויזיה פתוחה יותר שעות, שאבא שלו גויס או שמישהו מבני משפחתו נפגע. הוא גם יכול להיחשף למיצבים ולכרזות אודות החטופים. ילדים צעירים נוטים לקלוט מידע רב מהסביבה, אך ללא הסבר תואם גיל, הפרשנות שהם נותנים עלולה להיות מוטעית ומפחידה עוד יותר. למשל, הם עלולים לפחד בעוצמה מכך שיחטפו אותם או מטילים באזור שקט מאוד כי נחשפו למידע על ריבוי טילים באזורים אחרים.
המצב הזה דורש מאיתנו לא רק לתווך לילד את העולם אלא להבין מה שמע או ראה ומה הבין. כהורים זה לא פשוט לנו, כי גם לנו אין ממש הסברים וגם אנחנו מפחדים. עם זאת, הכלים שלנו להתמודדות הם אותם כלים שבשגרה: מסר של התעניינות והקשבה. לתת לילד תחושת ביטחון שהוא יכול לספר לנו דברים קשים שחווה בבית הספר, כמו פגיעה מחבר או שהוא עצמו פגע, וכהורים נוכל להכיל את זה למרות הקושי ולסייע לו בהתמודדות.
עצם השאלה וההקשבה מאפשרת לנו להבין מול מה אנחנו מתמודדים. ילדיםזקוקים להורה שיעשה סדר בעולם, אחרת הוא מפחיד מאוד, ואנחנו עושים את זה כהורים, גם כשברור לנו שהמציאות מורכבת יותר. לפעמים הפחדים שמציג הילד לא הגיוניים, לפעמים ניתן ליצור הרחקה או להראות את החוזק (הצבא שומר עלינו, יש לנו את הממ"ד להתחבא בו, האנשים הרעים נמצאים רחוק מכאן…). גם אם חלק מהאמונות האלה קרסו בשבעה באוקטובר חשוב שנמצא תשובה שאנחנו מאמינים בה, נותנת תקווה ומבהירה שיש מישהו שיעשה כמיטב יכולתו לשמור ("אני איתך ועושה הכול כדי לשמור עליך").
מתבגרים חשופים למידע גם מרשתות חברתיות
בגיל מאוחר יותר הילדים נמצאים בעצמם ברשתות שמהוות מקור מידע לא מסונן ואף מסוכן לנפש. באזור גיל 10-12 ניתן לחסום שימוש ברשתות חברתיות לתקופה. חשוב לזכור שהרשתות החברתיות משמשות לתקשורת יומיומית של הילדים, ולכן חסימה כזו צריכה להיות מתוך הסבר והבנה ולא להיחוות כלא ברורה ולא מוגבלת בזמן.
כשמדובר במתבגרים, למשל בגיל תיכון, ניטה פחות לחסום שימוש ברשתות החברתיות. במצב זה חשוב שנסביר לילדים למה כדאי להם להימנע מחומרים מסוימים, למשל נסביר להם שיש למוח נטייה ביולוגית לאגור מידע שלילי יותר ממידע חיובי, ולכן עלולה להיווצר הצפה של מידע קשה. חשוב שניתן מקום לרגשות של המתבגרים, גם לסקרנות שיכולה להיות ביחס למה שקרה ולתחושה שצפייה בסרטים היא השתתפות במאמץ ההסברתי והדאגה לחטופים. חשוב שנעזור לילדים לפתח אסרטיביות, היכולת לא להיגרר לצפייה אחרי חברים אלא לבחור מה "לשאוף" פנימה וממה להימנע כי הוא לא בריא, בדיוק כמו עם חומרים ממכרים.
כהורים אנחנו לפעמים פוחדים לשאול את הילדים למה נחשפו כי אנחנו מפחדים לדעת, מפחדים מההשפעה הנמוכה שיש לנו עליהם, ומפחדים שלא יהיו לנו כלים להתמודד עם השאלות והרגשות העולים. גם פה עומדות לזכותנו היכולות שבשגרה – היכולת לומר לילד "אני חושב שלא נכון לעשות זאת, אבל אני פה בשבילך ולא מבקר אותך אם נפגעת כשעשית משהו שביקשתי שלא תעשה או שאני מאמין שמזיק", כפי שהיינו עושים אם ילד עישן או שתה, וננסה לעזור לו בהתמודדות ובהרגעה. המצב הנוכחי מדגיש את חשיבות הקשר והתקשורת שלנו עם המתבגרים, ומזכיר לנו שהם רוצים מאיתנו עצה, גם אם לא תמיד מקשיבים לה, והם רוצים שנהיה שם בשבילם כשקשה להם. נשמח לייעץ כיצד לתווך נושאים אלו ואחרים. ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי בטלפון 09-8609770/1
