במשך שנים מסייע מרק חידקל, בעזרת שני חבריו, תומר חרוב ואיתי פרסקו, לחיילים בכל רחבי הארץ. עם הנסיעות בין המוצבים בעוטף עזה, וימי הכיף שהם מארגנים ליחידות השונות, הם מנסים להעלות חיוך על פניהם של כמה שיותר חיילים, ועושים זאת בהצלחה גדולה.
את הפעילות המדהימה שעושה מרק חידקל, הוא החל לפני שנים. כשחשב מה הוא יכול לעשות כדי לתרום מעט לחברה ולהחזיר לקהילה, האוכלוסיה הראשונה שחשב עליה היו החיילים. אחרי הכול, כך הוא מסביר, כולנו מחוברים איך שהוא לצה"ל, אם בזמן השירות הצבאי שלנו, או אם בשל שירות של קרובי משפחה או חברים. וכך, מארק לא חדל לרגע לחשוב על החיילים והפעילויות שהוא יכול לעשות למענם. אם בסיור מוצבים בעוטף עזה ואם בימי כיף שהוא וחבריו מארגנים ליחידות שונות.
"מדי פעם אני נוסע לחיילים באזור עוטף עזה או בצפון הארץ" מספר מרק על הפעילות שלו, "אני מגיע אליהם עם הטנדר ומחלק להם צ'ופרים. זה מפתיע אותם לראות מישהו מגיע אליהם כדי לפנק אותם באמצע שום מקום ורואים איזה אושר זה עושה להם. כשרואים את הפנים של החיילים ואת האושר שניכר בהם באותו רגע, זו הרגשה מדהימה ובשבילי זה עושה את הכול וממלא אותי באנרגיות להמשיך בזה. אני עושה את כל הפעילויות האלה בעזרת שני חברים, תומר חרוב ואיתי פרסקו, שבלעדיהם לא היו לי המשאבים לעשות את כל זה. אנחנו עושים להם ימי כיף, לפעמים ארוחות ערב, וכל דבר שאפשר לעשות בשביל החיילים שלנו. מאוד כיף לשמוע את הפידבקים מהחיילים. בשבילי הפעילות הזאת היא ציונות".
איך התחיל הרעיון לעזור כך לחיילים?
"הרעיון התחיל מכך שהתחלתי לחשוב לפני שנים מה אני יכול לעשות מעבר לעבודה ולפרנסה. חשבתי שחייבים לתת מעשר חזרה לחברה והרהרתי איפה אני יכול לעזור. בדיוק באותו הזמן היה איזה מבצע צבאי והחלטתי לארגן חבילות עבור חיילים. עשיתי את זה ורתמתי לעניין גם את עיריית נתניה ועיתון השבוע בנתניה וביחד נסענו בשיירה ענקית עם מכוניות ודגלים כדי לחלק לחיילים את החבילות. מאז אני משתדל תמיד לפנק את החיילים, להופיע במקומות הכי בלתי צפויים ולתת להם את ההרגשה שחושבים עליהם ומעריכים אותם".
למה הרגשת שאתה זה שצריך לקחת את האחריות הזאת?
"אנחנו מדינה קטנה ואם אנחנו לא נשמור עליהם מי ישמור עליהם? כולנו היינו חיילים ואני חושב שזה התפקיד שלנו לתמוך בהם ולהראות להם שהם לא סתם נמצאים בכל המקומות שהם מגיעים אליהם. אנחנו מעריכים אותם ומוקירים אותם ובזכותם אנחנו יכולים לעבוד ולחיות בראש שקט כאן. כל הפעילויות שאנחנו עושים הן לטובת החיילים כי אנחנו איתם ללא שום תנאי".
איך מגיבה המשפחה לפעילות שלך?
"אני מקבל הרבה תמיכה ופרגון מהמשפחה. אשתי היא שוטרת במשטרת נתניה והיא ההשראה מבחינתי למהי ציונות. היא וחבריה השוטרים עובדים בחגים ובשבתות למען אנשים אחרים ולא תמיד מוערכים. אבל הם לא מקטרים ועושים את העבודה שלהם. אם אנשי משפחה כמו אשתי וכמו שוטרים נוספים שעובדים איתה נוסעים לתגבר כוחות בירושלים, ועושים זאת ברצון כדי לשמור על האנשים במדינה, זו השראה מבחינתי. זאת הדרך שלהם לבטא ציונות ואני מנסה לעשות זאת עם העזרה שאני מעניק לחיילים בשטח".
לאחרונה אתה עוזר לחיילים בודדים. איך הגעת אליהם?
"אנחנו מנסים לסייע לכל חייל שצריך עזרה. יש לי חבר שהיה בעבר רס"ר בגדוד שיריון ובעבר עשינו הרבה פעילויות עבור חיילי שיריון. לאחר שהחבר עבר לגדוד נצח יהודה, שבו יש הרבה חיילים דתיים, הוא ביקש ממני לעזור גם שם. מדובר בהרבה חיילים שהגיעו ממשפחות חרדיות שהתנגדו לכך שהם יתגייסו. החיילים האלה החליטו להתגייס בכל מקרה, וחלק מהמשפחות נטשו אותם. הם עושים שירות קרבי לכל דבר והם חווים בשירות קושי כפול. הם צריכים להתמודד עם השירות הקרבי ובנוסף להתמודד עם זה שהמשפחות שלהם התנכרו להם".
איך התגובות שאתה מקבל מאותם חיילים?
"הם בחרו בדרך של לתרום למדינה והם במקרים רבים משלמים על כך בנתק עם המשפחות. כשהם רואים אזרח שמגיע אליהם למוצבים ומסכן את עצמו, זה עושה להם משהו. הם אומרים שאמנם אין להם לצידם את המשפחות הביולוגיות שלהם, אך מרגישים שהמשפחה שלהם היא העם. ואלה לא סתם מילים. כי אם אזרח מגיע למקומות שיורים בהם וזורקים בקבוקי תבערה, כדי לתת להם דברים קטנים שיעשו להם טוב, הם מעריכים את זה. אנחנו רוצים לתת להם את התחושה שהם לא סתם עושים צבא. הם צריכים לראות שהם עושים משהו משמעותי ושמעריכים את זה. כך שכשהם ישתחררו הם יוכלו להרגיש שהפעילות שעשו הייתה משמעותית".
עד כמה הפעילות שאתה עושה היא מסוכנת?
"יש סכנה בנסיעות למוצבים בעוטף עזה. אלה מקומות עם ירי פצמ"רים וקסמים. כשמישהו רוצה להצטרף אליי, וזה קורה לפעמים, אני אומר לו שזה על אחריותו בלבד. אבל אפשר לעשות פעילויות גם במרכז ובצפון הארץ ולא חייבים להסתכן. כי לא חסרים לנו חיילים במקומות אחרים. לי אין שום בעיה להעביר גם חבילות למי שרוצה לשלוח אותן לחיילים בעוטף עזה. אני מקווה שבעקבות הכתבה הזאת עוד אנשים יצטרפו לפעילות למען חיילים כי בסך הכול אנחנו עושים את הדברים לבד, מגיעים לחיילים ללא תיווך, ובסופו של דבר המשאבים שלנו מוגבלים. לכן אם מישהו רוצה לסייע דרכי, או למצוא בעצמו יחידה צבאית ולעזור לה, זה יהיה הרווח שלנו מהכתבה הזאת".
עד כמה אתה רואה את הסיוע של אנשים בנסיעות שלך בארץ?
"אני רואה הרבה מאוד אנשים שעוזרים. כמובן שתמיד צריך עוד ואפשר להגיע ליותר חיילים. אבל כשאתה נוסע ככה בין המוצבים אתה נתקל בעוד אנשים שמגיעים כדי להעניק לחיילים. אתה פוגש אנשים ורואה עד כמה המדינה שלנו מדהימה. כשאתה נתקל בדברים האלה ורואה אנשים ברגעים האלה בשטח, אתה מבין איזו מדינה נפלאה יש לנו ואיזה אנשים מדהימים".
