כשפורים הופך לאתגר: איך עוזרים לילדים שמתקשים עם החג?

מאת: שלי לביא, מדריכת הורים, התפתחות ושינה למותג התינוקותNUBY .

פורים כבר בפתח, וההתרגשות בשיאה – הרחובות מתמלאים בצבעים, התחפושות מוכנות, והציפייה לחגיגה מורגשת בכל מקום. אבל לא לכל הילדים זה קל. יש כאלה שמחכים בקוצר רוח להתחפש ולשמוח, ויש כאלה שההמולה, השינוי והציפיות דווקא גורמים להם ללחץ ולרתיעה. כהורים, אנחנו רוצים שהילדים שלנו ייהנו ולא ירגישו שהם מחמיצים, אבל לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו לוחצים עליהם יותר מדי. איך מזהים מתי פורים הופך לעומס רגשי? איך מתמודדים עם ילד שמסרב להתחפש? ואיך גורמים לחג להיות חוויה חיובית באמת – גם עבור ילדים רגישים? שלי לביא, מדריכת הורים, מסבירה ל"השבוע בנתניה" איך להתנהל נכון ולהפוך את החג לשמח ורגוע לכולם.

כשההורים רוצים יותר מהילדים

זה קורה כל שנה. ההורים כבר מתרגשים, קונים תחפושת, מכינים את המצלמות ומדמיינים איך הילד ייכנס לגן ויזכה למחמאות מכל עבר. אבל אז, ביום החג עצמו, הילד עומד ליד התחפושת ומסרב בכל תוקף ללבוש אותה. לפתע מה שאמור היה להיות רגע שמח הופך לזירת משא ומתן מתוח: "אבל כולם יתחפשו!"… "זה יהיה כיף!"… "נשמור את זה רק לתמונה אחת" בשלב הזה חשוב לעצור רגע ולשאול את עצמנו: למי החג הזה באמת חשוב יותר – לנו או לילד?

לעיתים, הרצון שלנו לראות את הילד משתתף בחגיגה גורם לנו ללחוץ עליו יותר מדי, מה שעלול לגרום לו להרגיש שהוא מאכזב אותנו. והאמת? זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים. במקום זאת, נסו להוריד את רף הציפיות. אם הילד לא רוצה ללבוש את התחפושת עכשיו – תניחו אותה בצד. תנו לו לבחור אם ומתי הוא מוכן לנסות, מבלי להציב תנאים או אולטימטומים.

למה התחפושת היא רק תירוץ?

ילדים שמסרבים להתחפש לא בהכרח מתנגדים לתחפושת עצמה. הקולניות, השינוי החד בסדר היום והדרישה להיכנס לדמות אחרת – כל אלה יכולים לגרום לרתיעה. לעיתים, מאחורי הסירוב מסתתר חשש עמוק יותר. יש ילדים שלא אוהבים למשוך תשומת לב, ולכן מעדיפים להימנע מהשינוי החיצוני הבולט. אחרים חווים בלבול מכך שהם "צריכים להפוך למישהו אחר" וחוששים מהציפיות שזה עלול ליצור סביבם. יש גם ילדים שעדיין מתקשים להפריד בין דמיון למציאות, ולכן שינוי חזותי חד עלול לערער את תחושת הביטחון שלהם. מעבר לכך, לא מעט ילדים רגישים למגע, והבדים, האביזרים או המסכות יכולים להיות עבורם חוויה לא נעימה כלל. במקרים כאלה, ההתנגדות לתחפושת היא לא "דווקא", אלא צורך אמיתי. הפתרון הוא לתת לילד תחושת שליטה על החוויה. אפשר להציע לו ללבוש רק חלק מהתחפושת, לבחור אביזר קטן שיגרום לו להרגיש חלק מהחגיגה בלי לצאת מאזור הנוחות, או פשוט לתת לו זמן להתרגל לרעיון לפני היום הגדול.

לא כל ילד בנוי לעדלאידע – וזה בסדר

כמעט בכל עיר מתקיימות חגיגות פורים צבעוניות: מצעדי תחפושות, ריקודים, מוזיקה רועשת והמוני אנשים. ולמרות שזה נראה כמו שיא השמחה, עבור חלק מהילדים זה פשוט יותר מדי. ההמולה, הצפיפות והצלילים הרמים יכולים לגרום להצפה חושית, שמובילה לעצבנות, בכי ורצון לברוח מהסיטואציה. אם הילד שלכם נראה חסר מנוחה או מתוח במהלך אירועים כאלה, הקשיבו לו. אין הכרח להישאר עד סוף המסיבה. אם אתם רואים שהילד זקוק להפוגה, אפשר לצאת איתו רגע למקום שקט יותר, לאפשר לו לנוח, או אפילו לוותר על האירוע אם זה גורם לו מצוקה. בסופו של דבר, החג הזה נועד להיות מהנה – ולא מקור לעומס רגשי.

כשאנחנו ההורים משחררים – הילדים פורחים

הדבר החשוב ביותר בפורים, כמו בכל חג אחר, הוא להבין שאין דרך "נכונה" אחת לחגוג. לכל ילד יש את הקצב שלו, את האישיות שלו ואת התחושות שלו כלפי התחפושות והחגיגות. התפקיד שלנו כהורים הוא לכבד את הגבולות של הילד שלנו ולאפשר לו לחוות את החג בדרך שמתאימה לו. אז אם תכננתם, קניתם, חיכיתם – ובסוף הילד מסרב להתחפש או מתקשה ליהנות מהחג – קחו נשימה עמוקה ושחררו. כי פורים יש כל שנה, אבל הזיכרונות שאנחנו יוצרים עם הילדים שלנו נשארים לתמיד.