לפשטידות יצא שם של מנה שאפשר להכין בעיניים עצומות ובחמש דקות. וזה נכון שיחסית למאפים אחרים פשטידה היא מנה קלילה שפשוט להכין, אבל גם פשוט מאוד לטעות בה. אבל בשביל מנה שהיא וואו צריך להבין את העקרונות וכדאי להקפיד על כמה כללים. הינה מה שחשוב לדעת כדי להימנע מפשטידה בינונית וליצור במקומה אחת מושלמת שכולם יבקשו את המתכון שלה. מבחירת התבנית הנכונה, דרך טיפול בירק הנבחר ועד לבחירת הגבינות המתאימות- לפניכם כמה כללים שיעשו סדר.
איך לבחור תבנית?
כל פשטידה נאפית בתבנית. רוב הפשטידות יסתדרו כמעט עם כל תבנית. ועם זאת, כשלא שמים לב ליחס בין הבלילה לגובה התבנית יכולות לקרות כמה תקלות מצערות בדרך. כל מי שפעם הכין פשטידה בפזיזות ידע לספר שכשהתבנית נמוכה מידי קורות גלישות (שרק מייצרות עוד עבודה), וכשהתבנית רחבה מידי הפשטידה עלולה להישרף בקלות.
לכן, גם אם ממהרים לאפות פשטידת תירס לילדים או פשטידת בצל לערב עם חברים, כדאי להשקיע עוד רגע בתכנון כמות הבלילה לתבנית שלכם, ולהשאיר לה מרווח מסוים לתפוח- משהו בין 2–3 ס"מ.
וכיוון שהעיניים אוכלות לפני הפה, סוד נוסף הוא לבחור תבנית שמחמיאה לפשטידה. למרות שאינגליש קייק תמיד תעשה את העבודה, כל פשטידת פטריות תשתדרג בכמה רמות בתבנית הפורצלן האהובה מסבתא, בזמן שתבניות סיליקון אישיות יוסיפו קריצה לכל פשטידת ברוקולי.
סוד נוסף הוא, שצורת התבנית היא לא רק עניין של סטייל והיא משפיעה ממש על איכות האפייה. כך למשל בתבניות קאפקייקס אישיות, פיזור החום האחיד ייצור ביסים טעימים בהרבה מאשר אפייה בתבנית פיירקס ענקית. בנוסף, חשבו על הפרקטיות: אם תרצו להגיש את הפשטידה בארוחה חגיגית, בחירה בתבנית יפה ועגולה תהיה בחירה חכמה. אם לעומת זאת תרצו לשלוח את הפשטידה לעבודה, אפייה במנז'טים תחלק כל פשטידה לביסים קטנים שקל לקחת לדרך.
התאימו את הטיפול לירק
בין אם בחרתם להכין פשטידת תירס, פשטידת כרובית או בצל, הירק שעומד להיכנס לבלילה חייב להיות במצב מתאים: יבש, או מבושל, תלוי בירק. מבחינת לחות, ירקות מסוימים מכילים עודפי נוזלים שעלולים לצאת באפייה ולגרום לפשטידה לצאת מימית, מה שיפגע באפייה שלה וכמובן בטעם. פטריות וקישואים למשל הם ירקות כאלה- נראים תמימים ויבשים דיים, עד הכניסה לתנור. הבשורות הטובות הן שטיפול מקדים בירק לא כזה מסובך כמו שהוא נשמע, והוא בעיקר משתלם. מה עושים? סוחטים או מטגנים- תלוי בירק שבחרתם. על גרידת קישואים או תפוחי אדמה אפשר לפזר מעט מלח שיזרז את הוצאת הנוזלים לפני הסחיטה, ופטריות או תרד אפשר לטגן מעט ולסחוט היטב לפני ההכנסה לבלילה. סחיטה וטיגון ייקחו עוד שתי דקות של השקעה, וישתלמו בכל ביס. אם בחרתם בירק קשה, כמו סלק, כרובית או בטטה, כדי לחלוט אותו בזריזות כשהוא חתוך מראש לקוביות בגודל נוח לאכילה, ורק אז להוסיף אותו לקערה!
הסוד הוא במרקם: מבפנים ומבחוץ
אחד הטריקים לפשטידה שאי אפשר לסרב לה ושאי אפשר לשכוח לא קשור למראה אלא לתחושה: אין מה לומר, משחק של מרקמים יכול לשדרג כל ביס. שכבה עליונה קריספית וקראנצ'ית ושכבה פנימית נימוחה ורכה עושות את ההבדל בין פשטידת פטריות טעימה לכזו שכולם מבקשים את המתכון שלה. כדי להשיג את הקראנץ' המתבקש אפשר לפזר על חלקה העליון של הפשטידה שומשום או פירורי לחם שייקחו את הפריכות שלה לרמה הבאה. אם לעומת זאת אתם חוששים מהתקשות או שרפה של השכבה העליונה, הניחו עליה כמה קוביות חמאה כרבע שעה בערך לפני סיום האפייה. אבל עם כל הכבוד למרקם שבחוץ, חשוב שלא להזניח את המרקם שבפנים. המרכיב המרכזי שאחראי על הנימוחות בכל פשטידה הוא גבינות. בהקשר הזה, יש לאזן בין גבינות רכות, שנותנות לחות, לבין גבינות קשות שנותנות את הטעם ומקשרות בין כל המרכיבים.
לשמור על החום (לא לפתוח את התנור)
זה הכלל שאולי הכי קשה לעמוד בו, פשוט כי יכול להיות מאוד מפתה לפתוח את התנור באמצע האפייה ("רק כדי לבדוק אם זה מוכן!"). הריח משגע, השכבה העליונה מזהיבה, אבל כל עוד אין חשש אמיתי לפשטידה, נסו להמתין את כל הזמן הדרוש לאפייה מבלי לפתוח את דלת התנור כלל. הסיבה היא שכשדלת התנור נפתחת (גם אם זה לכמה שניות בלבד), החום בחלקו הפנימי של התנור צונח ולוקח לו זמן ואנרגיה להיבנות מחדש, מה שעלול לפגוע ביציבות הבלילה מבפנים. לכן, נסו להסתפק בהצצה מבעד לדלת השקופה ולחכות את עשר הדקות האחרונות בסבלנות, הביס שמחכה בצד השני ישתלם.
תמונה באדיבות unsplash
