"יהיה מה שיהיה – אני עוד אשנה, אני אגשים את חלומי, נושאי בשורה רעה- מכות או עוד גזרה, לא ישנו את מהותי" (בגלל הרוח / שלומי שבת, מילים מיכה שטרית)
זהו הסתיים, הסגר וגם השרב, חוזרים לשגרה, עם המסכה הקוקו והסרפן, במרוץ לצלוח, למרות הכל, את יעדי 2020. אז איך רותמים מחדש הצוותים, מחדשים שייכות ארגונית שאולי התרופפה לה מרחוק ומארגנים תעדוף חכם? כדי לא להיכנס למלכוד 22, כדאי ״לקנות עולם בשעה״ ויעוץ ממוקד מפ.ד.ה בשעתיים….
פוסט קורונה / אילת פדה גולדשטיין, יהונתן יששכרי – פ.ד.ה יעוץ והדרכה
3 עקרונות מרכזיים להתנעה מחודשת ודוגמאות מפירמות ראויות להערכה שמסייעות לאישוש המשק
חזרה לשגרה פעילה – במצבי דחק יש נטייה להימנעות, שמעצימה את הפחד ומאפילה על פרוגנוזת ההתאוששות (הסתגרות בבית למשל). ההמלצה – כמה שיותר מהר לשדר "עניינים כרגיל":
לאחר תאונה – כמה שיותר מהר לחזור להגה (כך גם אם ילד בלע מים בבריכה או נפל מאופניים). ובעסקים חזרה להגה = קבלת החלטות. ממשו את חלון ההזדמנויות שנפתח לתקן עוולות עבר, ולתקף מבנה ארגוני יעיל ואפקטיבי.
הוצאתם לחל"ת? כעת כשהילדים חוזרים למסגרות – כמה שיותר מהר חזרו לעשייה. אם העסק טרם חזר לפעילות שלבו עשייה של התפתחות כגון- התמקצעות / פעילות שיווק והתאמת השירותים לאופן מקוון. במידה ומתחילים לחזור למשרדים, החזירו הצוותים לשגרות הניהול והעשייה שטרום הסגר, תוך רגישות כמובן לצרכים ייחודיים.
שלבו פעילות ספורטיבית (גם בארגון!) וגישה חיובית ("להגיד אתמול היה טוב ויהיה גם מחר" ירח / שלמה) להפחתת הלחץ, חיוניות ושמירת הכוחות לפרואקטיביות ועשייה. כעס זו אנרגיה מכלה. עדיף לשמור על הכוחות!
2. דונו לכף זכות – האשמה וביקורתיות לא מסייעים בחזרה אפקטיבית לשגרה גם אם נעשו (ונעשו) טעויות. הוכח מחקרית כי תפקוד ושיקול דעת נפגעים במצבי דחק. זה אמנן, מעלה חשיבה על אפיוני המנהלים שאנו רוצים לקלוט לפירמה שלנו, אך כעס זו אנרגיה מכלה. עדיף לשמור על הכוחות! דונו לכף זכות אנשים שהאירוע תפסם במבושתם. חכו לרגע של נחת לנהל שיחת צמיחה מהמשבר ובררו מה היה התריגר. חשוב לדעת כי ה"קורונה" הקצינה בעיות שלא טופלו טרום המשבר ולכן אם מישהו הגיב בצורה לא נאותה יכול להיות שזה סממן של משבר מתמשך כגון נושאי אמון, תחושת קיפוח או כל טעינות היסטורית שרק הועצמה – כך שבעוד אתם מצפים למנהיגות והבנה לאור המצב, בחוויה שלהם- כבר הגיעו מים עד נפש. יתכן גם, שזה סימפטום למצוקה ספציפית שמשפחתם נקלעה אליו בעקבות המשבר הכלכלי. מוזמנים לפנות ל-פ.ד.ה לבדוק אפשרות של סיוע פסיכולוגי מקוון כשירות רווחה לעובדים, שהמשבר הגיע פתח ביתם.
3. כשמפסידים לא להפסיד את הלקח (והלקוח) – ראו מה ניתן ללמוד מהמשבר, וכיצד לשדר לצוותים והלקוחות – את החוסן הארגוני והיציבות, במקביל לחדשנות והגמישות שסיגלתם:
3.1 תקשורת פנים ארגונית – שיח פתוח על המצב וכיצד נוהל, ומאפשר לצוותים מקום עבודה יציב, שכבר אינו מובן מאליו.
3.2 רענון שגרות כגון- התמקצעות לצוותים ולמנהלים / רענון המותג וסל השירותים ללקוחות בדגש על שירותים אונליין.
ולא לשכוח- להכניס משהו ממרווח הנשימה שהקורונה העניקה לנו, הזמינו הצוותים לחשיבת "מה קורונה לנו- מה נכון לנו לשמר". למשל- שילוב 1-2 ימים בשבוע לעבודה מהבית, תוך מדידת התפוקות. קיום ישיבות שמשתתפיהם מגיעים מרחוק- אונליין. חיסכו משאבי תקורות, נסיעות, זמן, סכנה וזיהום בכבישים, והעלו שביעות רצון הצוותים (ולא רק מדור המילניום)
3.3 אחריות חברתית – אמצו עסקים שנפגעו בקורונה כי משק חזק טוב לכולנו! ואל תשכחו לתקשר זאת ובכך לאפשר גאוות יחידה לעובדים וחיזוק שייכותם הארגונית (מומלץ להעניק עדיפות לעסקים שנפגעו, מקרב מכרי העובדים).
כפי שהוכיחו משברים אחרים (מגפות וגם מלחמות) בסוף יהיה סוף, אז האמינו בעצמכם, השקיעו בשדרה הניהולית והצוותים – כי בקרוב שוב יתהפך הגלגל לשוק של טלנטים והם יזכרו את המנהיגות שלכם בימים אלה,
והכי חשוב- הושיטו יד למי שמשתרך מאחוריכם בשרשרת המזון, לקרוב משפחה, שכן, קולגה, או העסק השכונתי ממול לעזור לאחרים מגמד את הצרות שלנו… וכל עזרה קטנה – תצטבר להבדל גדול במשק!