עשרות אלפי אנשים צועדים מכיוון רכבת חיפה לעבר אצטדיון סמי עופר. בדרך מעורבים יחד צבעי הצהוב והאדום, הדגלים, החולצות והצעיפים. התלבטתי מאד, אם לקחת את בתי כנרת הספורטאית למשחק גמר גביע המדינה, חששתי מאפשרות לאלימות סביב האירוע המכונן – מכבי נתניה בני יהודה בגמר.
הופתענו. חוויה מדהימה שהחלה בדרך לאצטדיון הוכיחה שלכדורגל הישראלי יש פנים יפות.
אבל אין פשוט אין כמו האווירה ביציע האוהדים הצהוב. המשחק שהחל ברגל ימין עם 1:0 הוסיף לטירוף, לשירים ולדרייב.
הפסיפס המדהים של תושבי נתניה היה כולו שם – תושבי השכונות השונות, דתיים, חילונים ומסורתיים לצד ילדים והורים. מעל הכול תחושת המשפחתיות המאפיינת כל כך את אוהדי העיר שלנו עשתה את העבודה.
השוויון לקראת סוף המשחק, ובהמשך ההפסד הכואב הלם בפנים של כל מי שהיה שם. כן גם אני התרגשתי לראות אב ובנו לידי שהתחבקו ובכו בסיום המשחק לצד מאות אלפי טיפות דמעה שהוזלו שם ביציע הצהוב.
נכון, זה רק ספורט. אבל האוהדים שלנו הם הסיפור היפה והאמתי של העיר נתניה.
כואב ואוהב
יוני
כואב ואוהב
Posted on 22 במאי 2019 at 13:21 
