אחרי 40 שנות יצירה, ממשיכה האמנית נורית צדרבוים לעסוק בתחום שהיא הכי אוהבת במלוא המרץ. כעת היא מזמינה גם אתכם לבקר בסטודיו שלה בנתניה
מאת ישי פלדמן
כשנורית צדרבוים החלה את דרכה בתחום האמנות לפני כארבעים שנה, היא לא ידעה לאן תוליך אותה הדרך המקצועית שלה. אמנות כידוע, בזמנים אלה, אינה מהווה תמיד מקור פרנסה, וכמישהי שתפקדה כבר בתחילת הקריירה גם כאם וכאשת משפחה, זה היה הימור אמיץ ולא פשוט.
אלא שהאהבה שלה לתחום, לא הותירה לה הרבה ברירה. עוד מגיל צעיר היא עסקה במגוון תחומים אמנותיים, וכשהגיעה העת להחליט, היא הלכה אחרי הלב. אחרי שנים של עבודה קשה, אפשר לומר ללא היסוס שההימור השתלם. ארבעים שנות קריירה שכוללות יצירות רבות, תואר דוקטור, פעילות אקדמית ענפה, תערוכות שהוצגו בגלריות ובמוזיאונים ומספר ספרי שירה, מהוות עדות ברורה לכך.
"תמיד כשאמנים מחליטים שאמנות היא הייעוד שלהם ושזה מה שהם יעשו, זה מגיע קודם כל מתוך תחושה שזה הדבר שהם יודעים ורוצים לעשות" מספרת נורית, שפועלת כיום בסטודיו שלה בנתניה ומלמדת, בין היתר, במכללה האקדמית לחברה ואמנות בנתניה, "מאז ומתמיד עסקתי בתחומי היצירה, עוד כילדה, כשניגנתי, שיחקתי וכתבתי מחזות ואהבתי מאוד אמנות. כשהתבגרתי, החלטתי שאני הולכת ללמוד את התחום. הייתי אם לשניים כשהתחלתי את הלימודים באוניברסיטת חיפה. למדתי שם ספרות ואמנות חזותית. ברגע שהתחלתי את לימודי האמנות החזותית, ידעתי שאני במקום הנכון ושזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
למה רצית את זה?
"כנראה שהרגשתי שאני אמורה לעסוק בזה. היום בראייה לאחור, אני יכולה להסביר את זה במילים, אבל אז זאת הייתה בחירה אינטואיטיבית. יותר דחף, צורך ואמונה פנימית שזה הדבר הנכון לי. כשאת עוסקת ביצירה, יש משהו מתגמל נפשית ורגשית, והרגשתי את זה. קיבלתי תגובות מאוד טובות לגבי העבודות שיצרתי מהמרצים בלימודים, הביקורות היו טובות, וזה משהו שהעניק לי תחושה של מימוש".
ובכל זאת, לא פחדת להתחיל בקריירה בתחום המהווה הימור מבחינה כלכלית?
"זה לא קל לבחור בדרך הזאת. זה לא מקצוע עם תעסוקה ודאית ועם פרנסה מובטחת. אבל את הולכת לעשות אמנות כי זה מה שאת אוהבת ויודעת. לא ידעתי מה ייצא מזה ולא הייתי בטוחה שאצליח להתפרנס. יש במקצוע המון סימני שאלה. לא ידעתי אם היצירות שאני מכינה יתקבלו על דעת אחרים ויהיו מוערכות. יצאתי לדרך עצמאית אחרי הלימודים והלכתי בה הרבה פעמים לבד. מעבר לתגמול, זה לפעמים מדיר שינה וגם מתסכל. לפעמים הרגשתי שאני לא יכולה עם זה ולא יכולה בלי זה. לכן ההישרדות שלך כאמן נמדדת לאורך הדרך".
איך בכל זאת צלחת את הדרך הזאת?
"זה לא היה קל. במיוחד לא כאישה שמנהלת חיי משפחה. עשיתי הרבה פעמים דברים שהם בגדר 'שלח לחמך על פני המים', ואני חושבת שזה היה מפתח להצלחה. הייתי לוקחת הזדמנויות שהוצעו לי ולא שואלת מה יוצא לי מזה גם אם התשלום היה נמוך. השכר מבחינתי תמיד היה היצירה עצמה. בתחילת הדרך למשל, הייתי מציגה עבודות בתערוכות, ובעקבות כך הוזמנתי ללמד בשלומי בבית ספר למחוננים. עשיתי עם התלמידים שם עבודות מעניינות ובעקבות כך הזמינו אותי להכין תפאורה. לא היה לי ניסיון בזה, אבל לקחתי את ההזדמנות והאמנתי בעצמי. בעקבות זה הזמינו אותי לעשות ציור קיר, ובעקבות ציור הקיר הוזמנתי ללמד במכללת תל חי".
כך למעשה היצירה עזרה לך להניע את הקריירה?
"בדיוק כך. למשל עבור ציור הקיר, לא שילמו לי על היצירה מעבר לחומרים שאיתם עבדתי, אבל זה סלל לי את הדרך לאקדמיה וכן לעמדה שהגיעה שנים אחרי כמנהלת המרכז הבינתחומי לאמנות במכללת הגליל המערבי. הייתה כאן דרך שבמהלכה לא ויתרתי והאמנתי במה שאני עושה. הדבר שתמיד שימח אותי הוא שכשמישהו פנה אליי, הוא עשה את זה אחרי שראה אחת מיצירותיי. במובן הזה, היצירה תמיד הייתה השגריר עבורי וזה תמיד טוב לקבל דרך היצירה אישור שאתה טוב במה שאתה עושה".
את מתמקדת באמנות בנושאי מגדר ונשים. איך הנושאים האלה משתלבים מבחינתך באמנות?
"אני חושבת שאישה אמנית ויוצרת זו כבר תופעה. במציאות שלנו מוטל על האישה הרבה פעמים לגדל את המשפחה וזאת מורכבות לא פשוטה. כאמן, אתה חייב למקד את כל האנרגיות שלך ביצירה אם אתה רוצה להיות אמן אמיתי שעובד עם כל האמת והאינטנסיביות. כאישה, את מוצאת את עצמך מפזרת את האנרגיות בין התפקידים השונים, וזה פוגם ביצירה ומפריע לרצף בתהליך היצירה. מעבר לכך, בעבודות שאני עושה אני מתייחסת לנושאים האלה, ודרך העבודות מנסה לשבור סטיגמות ואמונות לגבי נשים, תוך שילוב אלמנטים הקשורים במגדר ונשיות כפי שאני רואה אותה".
הדוקטורט שעשית עסק באמנות הדיוקן העצמי. מדוע בחרת בנושא ייחודי כל-כך?
"כמעט כל אמן ניסה לעמוד מול מראה ולצייר את הדיוקן העצמי שלו. גם אני עשיתי את זה. רק חלק מאוד קטן מהאמנים בחר בזה כדרך באמנות לאורך זמן. הידועים ביותר היו רמברנט וכמובן ואן גוך. כשעשיתי דוקטורט וחשבתי על נושא, רציתי לחקור את התופעה הזאת ותפקידי היה לחשוף את הנסתר שבתופעה ומה עומד מאחוריה. כלומר, מה מניע אמן לצייר את עצמו ולהתמקד בעצמו. זה ברור שקיים פה משהו עמוק הרבה יותר מנרקסיזם ואהבה עצמית. בזמן שרמברנט צייר את עצמו, המודלים הפסיכולוגים לא היו קיימים עוד, אך היום אנחנו יודעים להגיד שהוא עסק בתהליך פסיכולוגי של חקר הנפש שלו. ביקשתי להבין את התופעה הזאת לעומק, ובעקבות המחקר בנושא, הפקתי גם מודל להעצמה ולהתפתחות שבעזרתו אני עובדת עם אנשים. אנחנו עושים את התהליך הזה באמצעות ציור, ואנשים עוברים תהליך בעזרת המודל הזה".
את תושבת נתניה כיום. איך תושבי העיר יכולים להיחשף לאמנות שלך?
"כיום הסטודיו בו אני יוצרת נמצא בנתניה ואני מקיימת בו סיורים והרצאות. כל מי שמעוניין להתארח, מוזמן ליצור קשר איתי ולהגיע. אני זמינה בטלפון 0528-333-992".
תמונה ראשית: צילום באדיבות נורית צדרבוים
